שאלה:
לא מצליחה בשום אופן להתחבר לפרק על טהרת המחנה בנושא החוק (דברים פרק כג פסוקים י-טו). למה הוא רלוונטי? למה הוא בתוכנית הלימודים?
תודה, יונית.
תשובה:
שלום יונית,
זו שאלה מאוד טובה. הקטע המדובר מציג שני מצבים בהם נדרש מהלוחם לצאת ולעשותם מחוץ למחנה:
1. אדם שקרה לו מקרה לילה–פליטת זרע בלתי מכוונת המתרחשת לרוב בלילה
2. אדם שצריך להתפנות לצרכיו
מה הקשר בין שני הדינים הללו? נראה ששניהם עוסקים בדברים היוצאים מגופו של האדם ושאין לו שליטה כמעט עליהם.
לאור זה השאלה רק מתחדדת: מדוע התורה מצווה על דברים שאין לנו שליטה עליהם? מה הטעם? איך הטקסט מצדיק את עצמו?
חשוב לשים לב שהמילה 'מחנה' היא מילה מנחה בקטע.
מחנה הוא מקום מחוץ לבית בו שוהים מספר ימים. זה איננו בית, אבל חנייה שיכולה להיות ממושכת מחוץ לעולם המוכר של הבית. לא פעם, שהייה שכזו מזמינה להתנהגות גסה ולפריקת עול. יעידו על כך משרתים במילואים וגם שוהים (למרבית הבושה והצער ישראלים, פעמים רבות) במלון בארץ זרה.
זה עלול להיות נכון בייחוד על רקע המחנה היוצא למלחמה המזמנת מפגש עם דברים קשים והרחבה של הגבולות הקיימים בשגרה. החוק תובע לשמור על כבודו של האדם גם במקום שבו כביכול מותר לקרוא דרור ליצרים. אם מותר להרוג, אז הכל מתגמד.
הציווי כאן נוגע דווקא לדברים היוצאים מגופו של אדם ושאין לו שליטה על יציאתם – יש כאן דרישה מהאדם לשים לב לכך שגם את הדברים שאינם בשליטתו יש לנהל מתוך שליטה.
כדאי לשים לב שהמחוקק מביא נימוק לאיסור בפסוק טו. בכך הוא מזכיר שההצלחה במלחמה אינה בזכות כוחו ועוצם ידו של הלוחם אלא בזכות כוחו ועוצם ידו של האל, לכן יש קשר ישיר בין ההתנהגות האנושית- במחנה להצלחה בקרב. לאמור: גם בחניה מתנהל קרב – אולי קרב עיקש ומשמעותי יותר מהקרב שלשמו נבנה המחנה – קרב פנימי תמידי שנמשך כל החיים של שמירה על צלם אנוש.
בחוקים בדברים פרקים כ, כא ידגיש המחוקק אמות מוסר כלפי האויב. ללא הקרב השומר על כבוד האדם – הן בתוך המחנה והן מחוצה לו, הן בתוכנו והן לגבי אויבינו, אין צידוק לשום קרב אחר.
כדי לחבר זאת לעולמנו אולי כדאי להדגים לתלמידים דרך מקרי האונס הקבוצתיים המזעזעים באילת ובאיה נאפה, ולדון איתם בשאלה: מדוע זה קורה דווקא שם? בחופשה? מחוץ לשגרה? מהי ההשפעה שיכולה להיות ליציאה מהשגרה למציאות משוחררת יותר על ההתנהגות המוסרית של האדם?
להרחבה כדאי לעיין במאמרו של הרב אלחנן סמט בעניין כמו גם בפירוש הרמב"ן על פסוק טו
