התקופה שלפני רצח רבין, בשנת 1995 התאפיינה במתח ציבורי גובר והולך בחברה הישראלית. הסכמי אוסלו והתהליך המדיני עם הפלסטינים יצרו מחלוקת עמוקה בין תומכי המהלך למתנגדיו. ברחובות נערכו הפגנות סוערות, והשיח הציבורי הפך קיצוני, חריף, בוטה ואלים יותר ויותר. בהפגנות ובעצרות נגד רבין הונפו שלטים עם ביטויים קשים וגרפיקה בוטה, והיו מי שכינו אותו "בוגד". התקשורת דיווחה על עימותים מילוליים ופיזיים בין מפגינים, ורבים חשו שהמתח החברתי מגיע לרמות מסוכנות. האווירה הקשה הזו הגיעה לשיאה הטרגי ב-4 בנובמבר 1995, עם הרצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין.
לא ניתן להפריד בין מעשה הרצח עצמו לאירועים ולאווירה שקדמו לו. בימים אלה, כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, החברה בישראל חווה שסע, פילוג והקצנה המזכירים לעיתים, את התקופה ההיא.
מחלוקת, דיאלוג וויכוח הם צורך אנושי וחברתי חיוני, הם אף "נשמת אפה" של הדמוקרטיה. בשיעור שלהלן נעסוק במתח הדק שבנסיון לשמר את המחלוקת והדיאלוג כך שיתקיימו, אך יאפשרו התפתחות, התקדמות ואולי אף התקרבות ולכידות – ולא שיסוע ופילוג המאיים על קיומה של החברה.
מהו דיאלוג? דִּיאָלוֹג (בעברית: דּוּ־שִׂיחַ או שיח) הוא שיחה הדדית בין שתי ישויות או יותר. מקורה של המילה ביוונית, והיא מורכבת משתי מילים: דיא = דרך; לוגוס = מילה או דיבור.
המושג "דיאלוג" משמש בשדות שונים ומגוונים של שיח – פילוסופיה, ספרות, דרמה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד. מדינה דמוקרטית מבקשת לקדם דיאלוג על מנת להתמודד עם השסעים החברתיים בתוכה מתוך הנחה שאלה עלולים להחליש אותה אף לאיים על קיומה, על ידי "פירוקה של החברה מבפנים".
שלטון דמוקרטי מקדם שיתופי פעולה, קואליציות ושותפויות, וכן מקדם פשרות על מנת להכריע בנושאים שנויים במחלוקת. כיום מוכר השימוש בדיאלוג כ'שיטה' של שיח שמטרתה להביא להסכמה, אך למעשה הדיאלוג אינו מקום נטול קונפליקטים, ולא הכול נעשה בו על מי מנוחות.
הדמויות המצוירות המופיעות בסרטון שלפניכם מנסות לחצות גשר. צפו בסרטון ונסו לדובב את הדמויות בהתאם לעלילה המתפתחת.
ההיסטוריה היהודית, וארון הספרים היהודי כולו, רצופים "דיאלוג" שמאופיין במחלוקות עזות ודיונים וביטויים חריפים שלעיתים "גלשו" למלחמות ומאבקים של ממש. משל קצר המתאר את הסיכון והריווח שנובע מתוך הויכוח נמצא במדרש שלפניכם:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד חָכָם [= יהודי מלומד ובקי במקורות] מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ [= תלמיד חכם אחר].
במקום אחר, בתלמוד הבבלי, מתוארת האווירה ומערכת היחסים הרצויה בין הלומדים במהלך לימוד תורה.
קיראו וענו על השאלות בהמשך.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אֲפִילּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּשָּׁעַר אֶחָד – נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה. וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה.
לאורך ההיסטוריה הוגים רבים עסקו בחיוניות הוויכוח וריבוי הדעות כדרך בירור האמת או הנכון. הפילוסוף האנגלי ג'ון סטיוארט מיל ניסח במאה ה-19 את חשיבות חופש הביטוי ככלי חיוני לצורך החירות. קיראו את הפיסקה שלהלן מספרו והשיבו על השאלות:
אילו היו כל בני האדם מחזיקים בדעה אחת, ורק אחד היה מחזיק בדעה המתנגדת, גם אז לא היו הללו רשאים להשתיקו, כשם שלא היה אותו אחד רשאי להשתיק את שאר בני האדם אילו היה הדבר ביכולתו.
…השתקת דעה זו או אחרת גורמת רעה מיוחדת במינה, שעל ידי כך מקפחים את המין האנושי כולו: לא רק את הדור הקיים, אלא גם את הדורות שיבואו, ולא רק את המחזיקים באותה דעה, אלא גם את הכופרים בה. אם הדעה נכונה, כי אז שוללים מהם את ההזדמנות להחליף טעות באמת; ואם היא מוטעית, כי אז שוללים מהם טובת הנאה השקולה כמעט כנגד זו, כלומר, הכרת אמת בהירה יותר ותפיסת אמת ערה יותר, הנובעות מתוך התנגשות האמת בטעות.
בקבוצות קטנות (3-4) נסו לנסח שלושה כללים שיאפשרו מחלוקת וויכוח, אך ישמרו על הויכוח "בשליטה".
| 1. | |
| 2. | |
| 3. |
שתפו את הכיתה בהצעות. האם ישנן הצעות דומות שעלו?
קראו את השיר של המשוררת הפינית אווה קילפי.
אילו יכולתם.ן לפגוש את אחת מהדמויות שפגשנו במהלך השיעור:
יוצר סרטון הגשר, רבי חמא בר חנינא (דימוי הסכינים המתחדדות) רבי חייא בר אבא (הלימוד כמאבק ואהבה), ג'ון סטוארט מיל (חופש הביטוי) או אווה קילפי
ואילו יכולתם לשאול אותם שאלה.
במי הייתם.ן בוחרים ומה הייתם.ן שואלים.ות?
