תקציר
הניגוד בין הנפש לגוף והאידיאליזציה של היסוד הרוחני באדם הם יסודות מרכזיים בתרבות המערב, והשתרשו גם בתודעה היהודית. במהלך המאה העשרים הלכו ואיבדו תפיסות אלה מכוחן, ובמקומן עלתה התפיסה ולפיה האדם הוא בראש ובראשונה יצור גופני, שגופו ומיניותו מעצבים את הווייתו האנושית ועומדים במרכז זהותו. הציונות הדתית, כשותפה במהפכה הציונית ובפרויקט "שיקומה של היהדות", ביקשה אף היא להשיב לגוף את מקומו האבוד. הקונפליקט בין אידיאל הרוחניות ובין מקומו המרכזי של הגוף אפיין את ההיסטוירה של הציונות הדתית, והתפרץ ביתר שאת בימינו סביב נושא המיניות.
טענתם העיקרית של המחברים היא שבעשורים האחרונים נוצר שיח ציוני-דתי חדש על המיניות והגוף ועל אופני השליטה בהם. דרך בחינת סוגיות כמו היחס לגוף, יחסים חד-מיניים ותפיסת הנשיות מבקשים המחברים לפענח את הנחות המוצא החבויות בשיח זה. באמצעים של ניתוח שיח חושפים המחברים כיצד מבקש שיח זה לחצוץ בין אורח חייו של המאמין ובין תרבות המערב. כך, באופן אירוני, מפתחת הציונות הדתית – שביקשה להיות חלק מהמהפכה הציונית המודרניסטית – שיח שמרחיק אותה מהתרבות המודרנית.
פרופ' אבי שגיא מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ועומד בראש התכנית ללימודי פרשנות ותרבות; עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. שגיא פרסם ספרים ומאמרים רבים בתחומי הפילוסופיה.
ד"ר יקיר אנגלנדר כתב את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, וממד כיום באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקגו ובמכון שלום הרטמן בצפון אמריקה. עבודתו המחקרית נעה על הציר שבין פילוסופיה ותיאולוגיה יהודית ללימודי מגדר.
