/ מיזם התנ"ך

סיפורי אליהו: מי הקובע – אליהו או האל? פרק י"ט

הרב ד"ר איריס יניב

הרב ד"ר איריס יניב

הרב ד"ר איריס יניב

נתחיל מהסוף: בפרק י"ט "מפוטר" אליהו מתפקידו כנביא לאחר שנכשל בשיעור האחרון שה' ניסה ללמד אותו.זקוביץ י' (תשמ"ב). "קול דממה דקה" : צורה ותוכן במל"א י"ט. תרביץ נ"א (ג). http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14170&str1=%D7%90%D7%9C%D7%99% אליהו הוא הנביא היחידי בתנ"ך, שה' "שחרר אותו" מתפקידו (וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ – י"ט 16). למה זה קרה?

מה היו האירועים שהובילו לפיטורי אליהו?
רמז לתשובה מוצא גרסיאלגרסיאל מ' (תשנ"א). מדרשי השמות במחזור הסיפורים על אליהו ואחאב. ספר פרופ' חמ"י גבריהו; מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל. הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל. http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8802&str1=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95&x=0&y=0&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 בקשר הניגודי בין פרקים י"ח וי"ט. עיקרו של פרק י"ח מתרחש בכרמל. בסוף הפרק (פסוק 45) אליהו רץ לפני מרכבתו של אחאב עד יזרעאל. בפרק שלפנינו, י"ט, אליהו בורח למדבר ומגיע להר חורב (פסוקים 3- 4, 8). על פי גרסיאל,שם, שם לשינויים גיאוגרפיים אלה יש משמעות: הם נועדו למתוח ביקורת על אליהו:

השם כרמל משתמע כארץ כרמים ומטעים (השווה ירמיה ב', ב-ז) ובשם יזרעאל משתמע לשון "זרע". המשמע המדרשי העולה משני שמות אלה הולם היטב את עניינו של פרק זה [פרק י"ח], המתאר את פעילותו של אליהו, שחזר אל הארץ הנושבת והתיר את הבצורת הקשה שפקדה את עמו. כנגד זאת, בסיפור העוקב, בפרק י"ט, מסופר כיצד ברח אליהו למדבר ומכאן הגיע להר חורב. שֵׁם זה מעמיד את הניגוד לקודמיו, שכן תיבת חורב מרמזת על יובש וצחיחות. בריחתו של אליהו למדבר והליכתו לחורב, בניגוד להיותו קודם לכן בכרמל וביזרעאל, מבליטים את החלטתו של אליהו לחזור ולנטוש את הארץ הנושבת ואת עמו.

כשאליהו שומע (בפסוק 2) שאיזבל רוצה להרוג אותו כָעֵת מָחָר בגלל מה שעשה בהר הכרמל. הוא אינו מתמודד עימה, אלא בורח ליהודה, הממלכה השכנה. הסופר משתמש ברצף של פעלים כדי לתאר את תגובת אליהו:

וַיַּרְאבתרגומים עתיקים כתוב כאן: "ויירא", ואולי זהו נוסח מתאים יותר. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת-נַעֲרוֹ שָׁםבמלכים ב' ב', לפני עליית אליהו לשמיים, הוא מנסה שוב ושוב "להניח" את אלישע, אך אלישע לא מסכים להיפרד ממנו. (פסוק 3).

הצירוף וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ מיוחד ויוצא דופן. ישנם פרשנים, המצדיקים את בריחת אליהו, ואחרים מותחים ביקורת על בריחתו. המילה המנחה "נפש", החוזרת בפסוקים 2- 4, עשויה לחזק את הביקורת: אליהו דואג רק לנפשו, לעצמו, ולכן בורח בלי לשקול את ההשלכות של מעשהו – עזיבת ישראל.

האם אליהו באמת רוצה למות?
אליהו הלך במדבר דֶּרֶךְ יוֹם, ואז, ביום בו איזבל הייתה אמורה לקחת את נפשו – אליהו פונה לה' ומבקש ממנו לקחת את נפשו (פסוק 4).
האם באמת אליהו רוצה למות? הוא יושב תחת רותם, בצל. מעשה זה מזכיר את התנהגות הגר עם בנה ישמעאל (בראשית כ"א 14) ואת יונה, שביקש למות, אך עשה לעצמו סוכה וישב תחתיה בצל ליד נינונה (יונה ד' 3, 5). זו לא התנהגות של אדם הרוצה למות.

מבאר שבע לחורב
אליהו שוכב וישן תחת הרותם.כמו יונה ששכב לישון בבטן האונייה בזמן הסערה – יונה א' 5. מלאך נוגע בו, מעיר אותו, ואומר לו קוּם אֱכוֹל (פסוק 5). כנגד המלאך ששלחה איזבל (בפסוק 2) כדי להודיע לו שלמחרת הוא ימות – ה' הרחמן שולח מלאך כדי להציל את אליהו. המילה וְהִנֵּה חוזרת פעמיים בפסוקים 5- 6: בפעם הראשונה היא מצביעה על ההפתעה שבהופעת המלאך, ובפעם השנייה – מציינת את ההפתעה של אליהו כשהוא רואה את המזון שהמלאך שם לפניו.

אלוהים משיב את נפש הנביא אשר ביקש כי נפשו תילקח ממנו! האכלת הנביא מסמלת אפוא את רחמי ה' (זקוביץ).ראו הערה מס' 1.

אליהו לא אומר דבר, אלא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב. כלומר: הוא אוכל, אך לא קם, אלא ממשיך לשכב.

אליהו מסרב עדיין להשלים עם רחמי ה', עם העובדה שעליו לקום ולחיות, עדיין הוא מחפש את המפלט בשינה (זקוביץ).כנ"ל

לכן מלאך ה' נוגע בו שוב ואומר לו: קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ. למה על אליהו לאכול שוב? מסביר יפה אברבנאל:

זאת האכילה השנייה היתה מכוונת לצורך העתיד והראשונה לצורך העבר.

כנגד דברי אליהו המבקש למות: רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי אומר לו מלאך ה': רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ – עוד לא הגיע זמנך למות. יש לפניך עוד דרך רבה.
הפעם אליהו מציית:

וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.

אליהו קם לברוח מאיזבל, לא קם לאחר שהמלאך פנה אליו בראשונה, ועכשיו קם ויוצא לדרכו.
אליהו הולך בכוח האכילה ארבעים יום וארבעים לילה, ומגיע להר האלוהים חורב. שם הוא בא אֶל-הַמְּעָרָה (שימו לב: המערה המיודעת, המוכרת) ולן בה. הדמיון למשה בולט,ראו על כך בהרחבה במאמרו של זקוביץ, הערה מס' 1.  ונשאלת השאלה: מה רצה הסופר לומר ביצירת הזיקה בין אליהו למשה? ננסה לענות על כך בהמשך.

מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ (9) מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ (13)
באותה מערה מדבר ה' אל אליהו. אליהו מופתע מפניית ה' אליו – המילה וְהִנֵּה (בפסוק 9) מצביעה על כך. ה' שואל אותו: מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ (פסוק 9. השאלה חוזרת בפסוק 13). מה מטרת שאלתו של ה'? המלבי"ם מפרש:

מה לך פה? הלא הנביא צריך שיימצא בין העם להוכיח ולנבאות, לא שיתבודד במדבר בהרים.

זקוביץ מציין, בצדק, את ההקבלה בין שאלתו של ה' את אליהו לשאלת האל לאדם (בראשית ג' 9) ולקין (בראשית ד' 9),וגם להגר (בראשית ט"ז 8). היא היחידה שמבינה את כוונתו של מלאך ה', ועונה כמצופה. ומציין שמטרת השאלות הללו היא

לתת לו [לאדם שאליו פונה האל בשאלה] פתחון-פה בטרם ישמיע באוזניו דברים כדרבנות.ראו זקוביץ, הערה מס' 1.

השוואת אליהו לאדם ולקין אינה מחמיאה לו. שאילת השאלה מרמזת על הביקורת של האל. כפי שנראה בהמשך, אליהו, כמו אדם וקין, אינו מבין את מטרת השאלה, ואינו עונה את התשובה לה ציפה האל.

קַנֹּא קִנֵּאתִי (10) קַנֹּא קִנֵּאתִי (14): האם קטרוגו החמור של אליהו מוצדק?
על שאלת ה' משיב אליהו:

קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ (פסוק 10. אותה תשובה חוזרת בפסוק 14).

מה ניתן ללמוד על אליהו מתשובתו? ראשית, הוא מציין את קנאותו לה'. זו אחת ממידות האל – אל קנא (שמות כ' 5) – אך האל יודע להיות גם רחום וחנון (שמות ל"ד 6). האם אליהו יודע להיות כזה?
אליהו מכנה את ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת – לא במקרה הוא בוחר לכנות את ה' בכינוי מיליטנטי זה (וראו שמואל א' ד' 4, שמואל א' י"ז 45, ועוד).
אליהו שוטח את טענותיו בפני ה' (בגוף שני): הוא מאשים את בני ישראל בעזיבת הברית עם ה', בהריסת מזבחות ה', בהרג נביאי ה', וברצון להרוג את אליהו. נבחן את דבריו.

  • עזיבת הברית עם ה' – על פי מה שקראנו בפרק י"ח 39, העם חזר להאמין בה'. מדוע, אפוא, מאשים אותם אליהו בעזיבת ה'? כדאי לציין, שלפי המסורת היהודית, כיוון שאליהו קטרג על עם ישראל ואמר שהם עזבו את בריתו של ה' – הוא נענש בכך שעליו להיות נוכח בכל ברית מילה, ולראות שעם ישראל לא נטש את בריתו עם ה' (פרקי דברי אליעזר, סוף פרק כ"ט). מכאן המנהג של כסא אליהו הנביא בברית המילה.
  • הריסת מזבחות ה' – בפרק י"ח, פסוק 30, כתוב שאליהו שיקם את מזבח ה' ההרוס. זהו הרמז היחידי שיש לנו על הריסת מזבח ה', וגם הוא לא חד משמעי, שכן לא נאמר מתי ועל ידי מי נהרס המזבח. אם כך, על סמך מה מאשים אליהו את העם בהאשמה כזו? לא ברור.
  • הריגת נביאי ה' – ידוע שאיזבל רדפה והרגה את נביאי ה' (י"ח 4, 13, י"ט 2), ואליהו נקם בה על כך בשחיטת נביאי הבעל (י"ח 40. וראו גם י"ט 1). מדוע אליהו מאשים את העם בהריגת נביאי ה'?. אולי אפשר להבין מדברי אליהו, שהעם סייע לאיזבל בהרג נביאי ה', שהרי ברור שלא הרגה אותם במו ידיה.
    אליהו טוען: וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, כפי שאמר לעם בפרק י"ח, פסוק 22. אך אנו יודעים מי"ח 4 ו- 13, שעובדיהו החביא מאה נביאי ה' במערה, וכלכל אותם בלחם ומים. ראוי לציין, שנתון זה חוזר פעמיים – פעם ראשונה מפי המספר, ופעם שנייה מפיו של עובדיהו. מדוע הדגיש המספר עניין זה? כדי לענות על השאלה, כדאי לעמוד על משמעותו של הנתון על מתן מחסה למאה נביאי ה'.
    ראשית, עובדיהו הוא עובד ה' (כפי ששמו מעיד עליו, וכפי שהוא מעיד על עצמו בפרק י"ח, פסוק 12).
    שנית, למרות שהוא עובד את ה', הוא משרת כאֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת – שר נכבד ביותר (ראו בראשית מ"ג 19, ישעיה ל"ו 3, ועוד)– בחצרם של אחאב ואיזבל עובדי הבעל, מה שמעמיד אותו במצב של סכנת חיים מתמדת.
    שלישית, עובדיהו משתמש במעמדו הרם כדי להציל מאה נביאי ה' מפני איזבל, ואף דואג לכלכלם בשנות הבצורת הקשות. כלומר: הוא מסכן את חייו על בסיס יום יומי.התנהגותו הנאצלת של עובדיהו מזכירה את חסידי אומות העולם.
    כיצד מאיר מידע זה את דבריו של אליהו, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי? מסתבר שישנם עוד מאה נביאי ה' חוץ מאליהו, והוא לא נותר לבדו. זאת ועוד, אליהו יודע על כך, מפי עובדיהו (י"ח 13).
    אם כך, החזרה על הנתון של הסתרת מאה נביאי ה' במערה על ידי עובדיהו מדגישה את האגוצנטריות של אליהו. עובדיהו, הדמות המשנית הנאצלה, מעמיד בצל את דמותו של אליהו, הדואג רק לעצמו. מה שמבליט קשר ניגודי זה הוא המערה של עובדיהו לעומת המערה של אליהו.על שתי המערות ראו מאמרו של רוזנסון י' (תשס"ב). אליהו בכרמל – מגיאוגרפיה לפרשנות ספרותית. טללי אורות י': http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/eliyahu-2.htm

נסכם ונאמר: דבריו ותחושותיו של אליהו אינם עולים כולם בקנה אחד עם המציאות האובייקטיבית. תחושותיו מעידות על היותו שקוע בעצמו, על דאגה לעצמו, תוך האשמת העם בדברים קשים. על כך אמרו חז"ל:

ויאמר: 'קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל'.
א"ל הקב"ה: בריתי, שמא בריתך?'
את מזבחותיך הרסו'.
א"ל: מזבחותי, שמא מזבחותיך?'
ואת נביאיך הרגו בחרב'.
א"ל: נביאי, ואת מה אכפת לך?
א"ל: 'ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה'.
תא חמי מה כתיב תמן [בוא ראה מה כתוב שם]: 'ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים'. מהו 'רצפים'? א"ר שמואל בר' נחמן: רוץ פה – רצוץ פיות של מי שאמר דילטוריא [הלשנה] על בָּנַי (שיר השירים רבה א, ו).

כיצד מגיב ה' לטענותיו של אליהו?
ה' אינו עונה לטענות אליהו באופן ישיר, אלא נותן לו הנחיות הנוגעות להתגלותו בפניו. ראשית, הוא מצווה על אליהו לצאת מהמערה כדי לראות אותו (פסוק 11). אחר כך הוא מציין שלושה כוחות הרסניים שיתגלו בפניו: רוח (התיאור המפורט ביותר), רעש, אש. בכל אלה ה' לא נמצא. לאחר שלושת אלה – קול דממה דקה, ובה נמצא ה'.לפנינו "דגם השלושה והארבעה". וראו תיאור ההתגלות של אליפז, היחידי בתנ"ך הדומה לתיאור שלפנינו – איוב ד' 14- 16. מה מבקש ה' למסור לאליהו?

בר אפרתבר אפרת ש' (1979). אסופת הסיפורים. העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא. הוצאת ספריית הפועלים. http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12876&str1=%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95&x=0&y=0&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 מציין, ש"אש" היא מילה מנחה בסיפורי אליהו. אש היא סמל של אליהו עצמו:

בעל ספר מלכים משתמש לעתים במוטיבים ובסמלים כדי להביע באמצעותם את הערכתו על אישים ומעשיהם. כך, למשל, מתאפיין אליהו הנביא על-ידי הסמלים של האש והרוח,וראו דברי עובדיהו לאליהו בי"ח 12: וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא-אֵדָע. המגלמים יפה את אישיותו הקפדנית והסוערת (גרסיאל, 1983- 1996. ההדגשות במקור).גרסיאל מ' (1983- 1996). מבוא לספר מלכים: אמצעים ספרותיים. עולם התנ"ך – מלכים א'. דברי הימים הוצאה לאור.

כלומר: לא במקרה נבחרו האש והרוח להיות סמלים בהתגלות ה' לאליהו בהר חורב – בחירה זו משקפת ביקורת על התנהגותו הקנאית של הנביא.

דרך נוספת בה משתמש הסופר כדי למתוח ביקורת על אליהו היא השוואתו למשה. כבר ציינו לעיל, שמספר פרטים בפרק זה דומים לנאמר על משה: ארבעים יום ו- ארבעים בלי לאכול (שמות ל"ד 28) והתגלות ה' על הר האלוהים חורב (שמות ג' 1). כמו כן, משה זכה להתגלות ה' בנקרת הצור (שמות ל"ג 17- 22), ונראה שהסופר של מלכים א' י"ט רוצה לרמוז לנו שהַמְּעָרָה שבה נמצא אליהו היא נקרת הצור שבה התגלה ה' למשה.כך מפרש רש"י, בעקבות חז"ל: "'אל המערה' – היא נקרת צור (שמות לג כב) שעמד בה משה (ראה מגילה יט ב)". בשתי ההתגלויות הללו בני האדם אינם רואים את ה' בעיניהם (ה' מסתיר את עיני משה – שמות ל"ג 22, אליהו מליט את פניו באדרתו – מלכים א' י"ט 13). דמיון זה מדגיש את השוני בין שני הנביאים: בעוד משה מסנגר על עם ישראל אחרי חטא העגל, ואינו רואה טעם לחייו בלי עמו (שמות ל"ב 32), אליהו מקטרג על עמו ומעוניין להציל רק את נפשו (מלכים א' י"ט 10, 14).

למה הכול כפול?
האם אליהו הבין את המסר שה' ניסה להעביר לו? כדי לברר זאת, ה' חוזר בפסוק 13 על שאלתו מפסוק 10. בפסוק 14 אליהו עונה שוב מה שענה בפסוק 10. כלומר: הוא לא השתנה. לכן ה' אומר לו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ ונותן לו הנחיות למשיחת שלושה אנשים: חזאל למלך על ארם, יהוא למלך על ישראל, ואלישע לנביא תחתיו. אליהו, כדרכו, מבצע את הנחיות ה' באופן חלקי. הוא "מגייס" את אלישע לשרתו (פסוק 21. שימו לב: הוא אינו מושח אותו). אין זה קל לאדם למנות בעצמו את יורשו בתפקיד. זו הפעם היחידה בתנ"ך בה נביא מצוּוה על כך.משה מצוּוה על ידי ה' למנות את יהושע לממשיכו בהנהגה, אך בתפקיד אחר – המנהיג הצבאי של העם (דברים ג' 28).  אליהו לא מושח את חזאל ואת יהוא. את זה יעשה ממשיכו, אלישע (מלכים ב' ח' 11- 13, ט' 1- 3).

סיכום
אין ספק: אליהו הוא שליח נאמן של ה'. מטרתו חיובית: לגרום לעם להבין שה' הוּא הָאֱלֹהִים. ואכן, כותב גרסיאל:ראו הערה מס' 2.

מדרש שמו של אליהו מתפרש ברגיל: אלי-יהו, כלומר אלי הוא ה'… במעשיו הוכיח אליהו כי שמו נאה לו, שכן אליהו הצטיין בקנאותו לה', כפי שהצהיר במעמד ההתגלות בהר חורב: "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות… (שם י"ט, י, יד).

השאלה היא: מהי הדרך הנכונה להגיע למטרה? אליהו נוקט בדרך של יוזמה פרטית, "הזמנת" נסים, ענישה, בריחה, קנאות וקטרוג על עמו. האם זו הדרך שבה ה' רוצה? מסתבר שלא. ה' מנסה לחנך את אליהו וללמד אותו את הדרך הנכונה – לציית לאל, לחוש חמלה. ה' סבלני מאוד כשהוא עובר עם אליהו את "ריקוד הוולס" שלו – קצת קדימה וקצת אחורה. לעתים נראה שאליהו מבין את השיעור שמנסה ה' ללמד אותו, ואז שוב ישנה נסיגה.

למרות "פיטוריו" של אליהו בפרק י"ט והצטרפות אלישע לאליהו (פסוק 21) – הוא ממשיך לפעול, וגם בהמשך הסיפורים עליו ניתן לראות את אישיותו המורכבת ואת השניות ביחסיו שם האל. למשל: לאחר סיפור כרם נבות אומר ה' לאליהו ללכת לאחאב ולומר לו:

וַיְהִי דְּבַר-ה' אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר-יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם-יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה (כ"א 19).

אך כשאליהו נפגש עם אחאב, הוא לא אומר לו את דברי ה' כלשונם. כדאי להשוות את דברי ה' לאליהו עם דברי אליהו לאחאב, ולראות את ההבדלים.

במלכים ב' א' אליהו מופיע כשליח ה', והפעם אף אומר כמעט בדיוק את מה שה' ציווה עליו (ראו פסוקים 3- 4 לעומת פסוק 6), אך ממשיך ליזום נסים ולהעלות באש (הפעם – בני אדם) ללא הוראה אלוהית (פסוקים 9- 14).

אליהו, אם כך, הוא נביא יוצא דופן. לאור המורכבות בדמותו עולה השאלה: מדוע ה' בחר דווקא בו להיות שליחו? נשאיר את השאלה פתוחה למחשבה.ושאלה נוספת: איך השתנתה דמותו המקראית הבעייתית של אליהו לדמות עממית של מעין סנטה קלאוס יהודי? עניין זה ראוי למאמר נפרד. וראו זקוביץ י' ושנאן א' (2004). לא כך כתוב בתנ"ך. משכל (ידיעות ספרים).


ביבליוגרפיה:
1. בר-אפרת ש'(1979). העיצוב האומנותי של הסיפור במקרא. הוצאת ספריית הפועלים.

2. גרסיאל מ' (1983- 1996). מבוא לספר מלכים: אמצעים ספרותיים. עולם התנ"ך – מלכים א'. דברי הימים הוצאה לאור.

3. גרסיאל מ' (תשנ"א). מדרשי השמות במחזור הסיפורים על אליהו ואחאב. ספר פרופ' חמ"י גבריהו; מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל. הוצאת החברה לחקר המקרא בישראל.

4. זקוביץ י' (תשמ"ב). "קול דממה דקה" : צורה ותוכן במל"א י"ט. תרביץ נ"א (ג).

5. זקוביץ י' ושנאן א' (2004). לא כך כתוב בתנ"ך. משכל (ידיעות ספרים).

6. רוזנסון י' (תשס"ב). אליהו בכרמל – מגיאוגרפיה לפרשנות ספרותית. טללי אורות י'.

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics