פרק זה מספר על התלונה השלישית של בני ישראל . כזכור הראשונה היתה בעת יציאת מצרים כשהעם עומד בין ים סוף לבין חיל פרעה (י"ד 11 – 12), השנייה היתה במרה בה התלונן העם על מים שלושה ימים אחרי ההליכה במדבר (ט"ו 24) והשלישית, חודש לאחר יציאת מצרים (בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם), היא תלונה על רעב (ט"ז 3).
רעב במדבר אינו אמר להפתיע, ואף נמסר בפרק י"ב כי וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם (פס' 39). עם זאת גם נאמר באותו פרק עצמו וְגַם-עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד (38).
בקראנו את פס' 1 – 3 כדאי להיות קשובים לסאב טקסט. קשב זה אפשר ויעניק היבטים נוספים לתלונה השלישית ויעמיק הבנתנו את הלך הרוח של יוצאי מצרים.
הסאב טקסט שמאחורי תלונת בני ישראל
למה בכלל לחפש סאב טקסט? בני אדם הולכים במדבר; הם רעבים; הם מתלוננים; Let's eat. מה בכתוב מעורר למחשבה כי יש בסיפור הקצר שבפס' 1 – 3 יותר מהנראה לעין בקריאה ראשונה?
ראשית התלונה עצמה:
מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב
הנוסטלגיה המוזרה הזו מחשידה את בני ישראל כי תלונת הרעב מכסה על דברים נוספים. האומנם כך היה במצרים? זה מה שבני ישראל זוכרים – שבתם על סיר הבשר?! הרי הם היו עבדים, המצרים מיררו את חייהם בעבודה קשה, הם רדו בבני ישראל והיכו אותם, פרעה הוציא כנגדם גזירות על תינוקות, ועתה בזיכרון הקולקטיבי נותרת גרסה רגועה ומדושנת של ישיבה על סיר הבשר?!! מה עומד מאחורי תלונה המביעה זיכרון כזה?
שנית, הכתוב מספק פרטים רבים באופן חריג. לא נמסר בסיפורי התלונות הקודמים ציון מפורט כל כך של זמן ושל מקום:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
זאת ועוד לאחר שלמדנו כי כי עדת בני ישראל באה אל מדבר סין, חוזר הכתוב ומשמיענו בפס' 2: וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. לשם מה תוספת זו? הלא כבר נאמר "במדבר". מילה זו חוזרת גם בתלונה עצמה: הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה.
ייתכן שמה שחסר לבני ישראל אינו אוכל אלא ביטחון, הם אינם עומדים מול רעב אלא מול ספק. אילים הוא המקום האחרון בו מצאו ישראל מזון מסודר ומובטח והר סיני הוא יעדם הבא. הן ציון המקום והן ציון הזמן נותנים תחושה של "אמצע הדרך" – בין אילים המבטיחה קיום לבין הר סיני בו יחנו בני ישראל כמעט שנה, חודש לאחר יציאת מצרים (15 לחודש השני) ומספר שבועות לפני מתן תורה בחודש השלישי (י"ט 1). הגעגוע של בני ישראל הוא לביטחון שבסדירות וברציפות במילוי צרכיהם הבסיסיים במצרים – דבר שכעבדים קיבלו ממעבידיהם.ביק עזרא, המן, בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון www.etzion.org.il.vbm
יש מי שסבר, כי ההדגשה על עצם היות בני ישראל במדבר רומזת להיבט נוסף בתלונתם – בהתאם לאמונה האלילית לפיה כל אל פועל בטריטוריה שלו, אפשר שחששו בני ישראל שה' אינו שולט במדבר. המכות והניסים אירעו במצרים או בסמוך לה ושם יכול אלוהים להפעיל את עוצמתו, אולם במדבר שולטים כוחות אחרים, המדבר הוא מחוץ לשליטתו של ה' ולשם הובילו משה ואהרון את בני ישראל, ועל כן תלונתם מופנית אליהם.גרוסמן, יונתן, המן וקרבן פסח, בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון www.etzion.org.il.vbm
סאב טקסט במדיה ובחיים
את הרכבת התחתית בניו יורק או בלונדון מכנים גם "סאב" שפירושו מתחת, כלומר רכבת הנוסעת מתחת לאדמה. סאב טקסט הוא המשמעות ש"מתחת" או מאחורי המילים. ביטוי נוסף בעברית הוא "בין השורות" – מה שלא נאמר בגלוי בשורות ויש לחשוף את מה שביניהן.
"טקסט פירושו המימד החושי של יצירת האמנות. בסרט, אלה המראות שעל המסך, הפסקול, הדיאלוג והאפקטים הקוליים. כל מה שאנחנו רואים, שומעים. מה שאנשים אומרים או עושים. סאבטקסט הוא החיים מתחת לפני השטח – מחשבות ותחושות, ידועות ולא-ידועות, המוסתרות על-ידי התנהגות." (רוברט מקי, "סיפור").
בספר "סיפור", שמוגדר על-ידי רבים כ"התנ"ך של כל אדם כותב", מגדיר רוברט מקי בפשטות מהו סאבטקסט, ועוד מוסיף כי סאבטקסט קיים גם בחיים, בכל שיחה שתשמעו אנשים לא אומרים בדיוק את מה שהם חושבים, אפילו לעצמם, מכל מיני סיבות.
(מתוך ציטוט של רוברט מקי בתוך http://www.tapuz.co.il/blog)
ספר בשם "תהיו בקשר, ספר לישראלים בלבד" עוסק בסאב טקסט של משפטים שגורים בשפת הדיבור. למעשה מחברת הספר – שרית סרי, אספה ל'מילון סאב טקסט' ביטויים ומשפטים בעברית המדוברת ומפענחת את העומד מאחוריהם, לפי הבנתה. וכך היא כותבת:
הרעיון למילון הזה נולד ביום שבו גיליתי שלפעמים יש משמעות נסתרת אפילו מאחורי מסירות הד"ש התמימות שאנחנו מוסרים זה לזה. מאותו רגע זקף את ראשו הדיבור הפנימי, זה שמתחבא בתוך כל מיני אמירות שאנחנו מפטירים בדרך אגב, וסירב להיעלם
(מתוך אתר טקסט http://www.text.org.il)
הנה מספר דוגמאות מתוך הספר:
אני רק רוצה בטובתך – אני מתערב בחייך ללא הפסקה ועד עכשיו הרשית לי.
תקן אותי אם אני טועה – נדיר שאני טועה, אבל אני אַלֶק פתוח לביקורת.
בוא נשים את כל הקלפים על השולחן – בוא נטיח איש ברעהו דברים לא נעימים.
תן לי לישון על זה לילה – נגמר לי הכוח לשיחה הזאת.
הייתי לוקח את הדיון הזה צעד אחד קדימה – הבינוניות בחדר הזה הורגת אותי.
כיצד מתמודדים משה אהרון ואלוהים עם תפיסת עולמם והלך רוחם של בני ישראל?
ראשית מעניק אלוהים לבני ישראל את מבוקשם – הצורך הבסיסי שלהם באוכל מסופק, ללא כל כעס או אפילו תוכחה. נשים לב שהשאלה שהוצבה בכותרת איננה מתייחסת למושא התלונה – התביעה לאוכל, אלא אל הסאב טקסט שמאחוריה. אלוהים יכול בכוחו הבלתי מוגבל ובחסדו לתת אוכל לעם, אולם כיצד יתמודדו אלוהים משה ואהרון עם חוסר האמונה בנוכחות אלוהים במדבר ועם הצורך בביטחון במקום השומם והמפחיד זה – המדבר?
ניתן היה לחשוב, אם אמנם האמינו בני ישראל כי אלוהים איננו שולט בטריטוריית המדבר, שבעצם ההיענות לתלונותיהם העם היה נוכחים לדעת כי אלוהים מצוי גם במדבר ומשיך ללוות אותם. אולם פנייתם של בני ישראל היא אל משה ואהרון (פס' 2) וייתכן שחשבו שהשניים אמנם יפנו את כוחות התיווך שלהם אל האלים הפועלים במדבר. כיצד יבין העם שאותו אל שהוציאם ממצרים הוא גם מוליכם במדבר והוא גם יכניסם לארץ כנען?
משה ואהרון מבינים כי יש לפנות אל הלך הרוח של העם ולא רק לספק את צרכיו החומריים. אולי משום כך הם אינם ממהרים להעביר את המסר האלוהי שבפס' 4 הנענה לתלונה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.
משה ואהרון מכנסים את העם ואינם מוסרים את המסר האלוהי בלשונו, כלומר, עדיין אינם מוסרים את "הוראות ההפעלה" של המן; אלה יימסרו רק בהמשך בפס' 16, 19 ועוד. הבשר והלחם שיסופק לעם, מלמדים עתה משה ואהרון, אינם רק היענות ה' לתלונת הרעב, אלא גם הדרך להכיר בנוכחותו של ה' שהוציאם ממצרים:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (6).
יתירה מזאת, משה מדגיש בפני העם כי היכולות לספק לעם את צרכיו, כמו גם העדר אוכל אינם נובעים ממנו או מאהרון, אלא מה':
וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-ה' (7 – 8).
פס' 10 מעניין מיוחד בהקשר לאפשרות כי בני ישראל, מתוך היכרותם ומתוך היותם משוקעים בהוויית התרבות האלילית, חששו שמא אין לאלוהים שהוציאם ממצרים נוכחות במדבר. בעוד אהרון מכנס את העם אלוהים נגלה לעיניהם:
וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן.
המענה לתלונתם של בני ישראל הוא אפוא, מעבר לסיפוק אוכל. הוא מתייחס אל תפיסתם והלך רוחם ומניע תהליך חינוכי שעמדנו על שניים ממרכיביו – אמירותיהם של משה ואהרון המפנים את העם אל ה' במקום אליהם עצמם, והתגלות ה' לעיני כל עדת בני ישראל במדבר.
האם יש לתהליך החינוכי מרכיבים נוספים?
שני היבטים נוספים הקשורים במן מעידים על כך שיש בו יותר מאשר סיפוק הצורך הפיזי וכי הוא נועד גם לקדם את העם באמונתו באלוהים:
א. אל ירידת המן מתלוות דרישות של תלות ואמונה בה' וביכולתו לספק שוב ושוב את מזונם של בני ישראל. המן מיוחד בניסים הקשורים בו – לא ניתן להותיר ממנו כי בבוקר שלמחרת הוא מבאיש; אולם ביום שישי מאותו מן עצמו ניתן להותיר והוא איננו מבאיש בשבת.
הדרישה ללקט רק מידה מוגדרת (16), לא להותיר מידי יום (19), והדרישה הסותרת ללקוט מנה כפולה ביום שישי (22), מעמידה במבחן את אמונתם של בני ישראל כי ה' ימשיך לדאוג להם, ואת נכונותם לקיים את מצוותיו. כך נוצרת תלות בה' והכרה בכל שהוא המספק באופן ישיר וניסי את צרכיהם, בד בבד יש כאן גם תביעה מהעם להבניית יחסי ברית בין ה' לעם, בה גם לבני ישראל יש תפקיד פעיל.
ב. שלא כניסי מכות מצרים, קריעת ים סוף ומרה, הנס אינו חד פעמי, אלא יומיומי וחד שבועי – הן בהופעת המן והן בדרישות מהעם המלקט אותו. נפתח כאן תהליך מתמשך ולא ציפייה מהעם לשנות את תודעתו בעקבות מאורע יחיד, עוצמתי ככל שיהיה.
האם הצליח התהליך?
התשובה על כך איננה חד משמעית. מצד אחד כן, הצליח מאד – ניתן לראות את שיאו של התהליך במוכנות ובנכונות של העם לקבל את התורה
וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה (י"ט 8);
זאת ועוד, רוב העם עמד בניסיון האמונה ובמבחן המעשים הנדרשים מתופעת המן.
עם זאת גם 'לא' היא תשובה שקשה לדחות – יש אנשים שלא עמדו במבחן
וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה (20),
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. (27).
יתירה מזאת, בהכירנו את המשך הסיפור אנו יודעים כי עתידים אנו לקרוא על חטא העגל וחטא המרגלים, חטא שבעקבותיו ילמד ה' כי דור זה, דור המדבר איננו הדור שיוכל להיכנס לארץ.
