"יהודי התפוצות, אנחנו לא מוותרים עליכם"
בנאום קצר לרגל היום לחיזוק הקשר עם יהודי התפוצות פנתה ח"כ תהלה פרידמן אל היהודים שחיים מחוץ לישראל והבהירה: "אנשים אחים אנחנו"

"בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". במילים הקשות האלה מתאר התנ"ך מציאות שבה כל אחד משבטי ישראל חי לעצמו, דאג לעצמו והגן על עצמו. זה לא שלא היו מנהיגים; אבל אף אחד מהם לא הצליח להתעלות מעל למבט השבטי של המשפחה הקרובה שלו, ולראות את העם כולו – משני עברי הנהר.

בשבועות האלה, בבתי כנסת בכל העולם, בירושלים ובברקלי, בפריז ובקיסריה, אנחנו קוראים את הפרשיות שמספרות על יעקב אבינו. יעקב שכולנו נקראים על שמו השני – ישראל. אנחנו לא בני אברהם וגם לא בני יצחק, אנחנו בני ישראל. כי לאברהם וליצחק היו עוד ילדים – ילדים שעזבו את הבית והקימו להם עם אחר, ילדים שהפכו ליריבים מרים.

אבל יעקב, ישראל – הוא הראשון שהצליח להשאיר את כל הבנים בבית: גם את יהודה המנהיג הלאומי וגם את יוסף נסיך הגלות. גם את אפרים ומנשה שנולדו במצרים וגם את ראובן ושמעון שנולדו בארץ המובטחת. יעקב אבינו לא ויתר על אף אחד. כולם היו בניו. ולכן הוא הצליח להקים משפחה אחת. המשפחה שהיא אנחנו.

לפני מתן תורה, לפני קבלת המצוות, לפני כיבוש הארץ – היינו בני ישראל. משפחה. ומשפחה, גם את זה מלמד ספר בראשית, היא לא הרמוניה ובטח לא הסכמות, היא דבר מסובך מאין כמותו. לכל אורך ההיסטוריה היהודית זה ימשיך להיות האתגר המרכזי של העם היהודי: המתח בין הרצון לשמור על המשפחה יחד לבין הכיוונים השונים שבני המשפחה תופסים. גם במשפחה הפרטית, גם במשפחה הלאומית.

וכמו יעקב – גם לנו אסור לוותר על אף ילד. אף פעם.

צריך לומר את האמת. לנו, הישראלים, יש הרבה מה לתקן בעניין הזה. לימודי ההיסטוריה שלנו עוברים דרך השואה אל הציונות, עוסקים המון ביהודים מתים, ולא מלמדים אותנו כמעט דבר על היהודים החיים. אין לנו מושג כיצד נוצר המרכז היהודי המפואר בארצות הברית שבו חיים כיום קרוב למחצית מיהודי העולם. אין לנו מושג מה מאפיין את קהילת הענק בארגנטינה, ומה מטריד את יהודי הונגריה.

אני רוצה לפנות מכאן אל אחיי ואחיותי, בני העם היהודי שאינו חי בארץ. יותר מדי פעמים בשנים האחרונות קיבלתם מכאן, מהבית הזה, את השדר כאילו ויתרנו עליכם. יותר מדי פעמים שמעתם מילים קשות על הזרמים הלא-אורתודוכסים, שאליהם משתייכים רבים מכם, יותר מדי פעמים שמעתם שממילא מי שאינו אורתודוכסי יתבולל, ייעלם, ואין טעם להתחשב בדעתו.

ביום הזה אני רוצה לומר לכם, בני המשפחה שלי בכל תפוצות ישראל – אני לא מוותרת עליכם. אנחנו לא מוותרים עליכם. למרות מה שאתם שומעים מהקצוות שלנו, למרות מה שאנחנו שומעים מהקצוות שלכם – יש הרבה אנשים ונשים, בבית הזה ובמדינת ישראל כולה, שאתם האחים והאחיות שלהם. בלי תנאים. בלי דרישות.

יש הרבה מאוד אנשים ונשים, בבית הזה ובמדינת ישראל כולה, שלא מסתכלים עליכם דרך המבט הצר של "איתנו או נגדנו". שלא בוחנים אתכם דרך אורח החיים שלכם, גם אם לא מסכימים אתו. דווקא כשלא מסכימים איתו. יש הרבה מאוד אנשים ונשים שיודעים בכל לבם שאנשים אחים אנחנו. עם אחד.

עם אחד בשנים הראשונות, כשמדינת ישראל הייתה הפרויקט של העם היהודי. עם אחד גם עכשיו, כשהעם היהודי צריך להיות הפרויקט של מדינת ישראל. אחת מהצעות החוק הראשונות שהנחתי על שולחן הבית הזה עוסקת בחובה לשמוע את עמדתכם כאשר אנחנו מחליטים החלטות שיש להם השלכה ישירה עליכם. להפסיק לדבר עליכם ולהתחיל לדבר אתכם. אנחנו ערבים זה לזה וחייבים ללמוד לדבר זה עם זה.

המדינה הזו שמבקשת להיות בית לאומי לעם היהודי היא גם שלכם. אנשים אחים אנחנו.

מתוך שידורי ערוץ הכנסת