הפסקה האחרונה של מגילת העצמאות נראית כמעט טכנית. היא מציינת את הזמן והמקום שבו נכתבה, הוקראה ונחתמה: מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵנוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה זוֹ, בְּמוֹשַׁב מוֹעֶצֶת הַמְּדִינָה הַזְּמַנִּית, עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת, בָּעִיר תֵּל-אָבִיב, הַיּוֹם הַזֶּה, עֶרֶב שַׁבָּת, ה' אִיָּר תש"ח, 14 בְּמַאי 1948". ובכל זאת, הייתכן כי היא שיא הטקסט כולו?
בסדרת "לפיכך נתכנסנו – קריאות חדשות במגילת העצמאות" משוחח דב אלבוים עם שלושה אנשי רוח: בכל פרק הוא מנתח בשיחה עם אחד מהם פסקה אחרת. את הפסקה האחרונה של המגילה, הוא קורא יחד עם הסופר אסף ענברי.
מכון הרטמן מודה לבית בן גוריון בתל אביב על האירוח
