"אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו". מלים אלה לקוחות מסיפור הפרידה של אליהו ואלישע. בפגישה הראשונה בין אליהו ואלישע, משליך אליהו את אדרתו על אלישע, ובכך, בדממה, ללא אומר ודברים, הוא הופך אותו לתלמידו וליורשו [מלכים א',יט,יט]. אדרת אליהו שבה ומופיעה בסיפור יום הפרידה של אליהו מאלישע. אלישע יודע כי מועד הפרידה קרוב, מסרב לעזוב את אליהו והולך איתו מיריחו אל נהר הירדן. אליהו מכה באדרתו את הירדן, חוצה את המים ושניהם עוברים בחרבה אל מעבר לירדן. "ויהי המה הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד" [מלכים ב', ב,י"ב]. לאחר מכן לוקח אלישע את אדרת אליהו שנפלה מעליו כשעלה לשמים, ועושה כמעשה רבו: הוא מכה את מי הירדן, המים נבקעים ואלישע עובר. מה היה כוח הפלאים של אדרת אליהו שעצם המגע שלה הפך את אלישע לתלמידו הנאמן של אליהו?
מה היה הכוח המופלא של מורנו ורבנו דוד הרטמן שהפך אותנו לתלמידיו הנאמנים ההולכים בדרכו? אני סבור שהאדרת של דוד הרטמן נארגה בעיקרה משלוש מלים שכולן מתחילות באות א': אמת, אומץ, אהבה. אמת כיצד? דוד היה אדם שחיפש כל חייו את האמת הדתית ולא נרתע מלשאול כל שאלה אף הכואבת ביותר. הכותרת של אחד מספריו האחרונים היא "האל השונא שקרים". כותרת זו מבוססת על הסוגייה במסכת יומא דף ס"ט עמוד ב', סוגייה שהייתה קרובה מאוד לליבו. הגמרא אומרת שירמיהו לא קרא לאלוהים בתואר "נורא" משום שבשעה הבבלים הורסים את המקדש, השאלה הנשאלת היא: "איה נוראותיו?". דניאל לא אמר "הגיבור" משום שבשעה שנוכרים משתעבדים בבניו, נשאלת השאלה "איה גבורותיו?". והגמרא מסיימת ואומרת "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו".
אומץ כיצד? מידת האמת מתקשרת לאומץ המרשים של דוד. היה לו אומץ במישור ההגותי שאיפשר לו לחזור ולהטיל ספק אף בדברים שהיו יסוד מוסד בהגותו. בהופעה האחרונה שלו במכון, שהתקיימה בחגיגת יום הולדתו השמונים, עמד והכריז באומץ כי העמדה שנקט בה שנים רבות, כי יש להעדיף את סיני על אשוויץ, הייתה שגוייה. בהתרגשות רבה אמר שהוא מבין עכשיו שהשואה היא אירוע מרכזי בקורות העם היהודי, ארוע שחייב לעמוד במוקד ההגות התאולוגית בת זמננו. לאור זאת טען: "עלי לתקן את כל מה שכתבתי עד היום ולהציב מחדש את השאלה הנוקבת כיצד תיתכן אמונה אחר השואה". אומץ זה הוא שאיפשר לו לעמוד ולחלוק על מורו ורבו הנערץ הרב יוסף דב סולוביצ'יק בתחומים שונים של ההגות היהודית. האומץ יוצא הדופן, בה לידי ביטוי מעשי במפעלותיו הגדולים של דוד. מכון שלום הרטמן לא היה קם ללא האומץ והחזון של דוד שהתחיל לגבש את המכון בעליית גג של בית כנסת בטלבייה. מתוך חזון זה הוא גיבש סביבו את חבורת התלמידים הראשונה. יחד עם תלמידיו צעד בהתמדה ובמסירות אין קץ, עד שהצליח להקים את המערכת הגדולה והמרשימה של המכון, מערכת שמנוהלת עתה באותה מסירות ונאמנות בידי בנו ממשיכו, דני. תעוזה שכזו עמדה גם בבסיס הקמת בית הספר התיכון של המכון: דוד התעלם מאזהרותיהם של יועצים שונים ובהם פרופסורים לחינוך, והצליח לכונן בית ספר שהגיע להישגים חינוכיים גדולים.
ולבסוף אהבה: באופן אישי חוויתי את אהבתו של דוד לתלמידיו, אהבה חמה שהייתה בה גם דאגה אישית והתעניינות עמוקה בחייו ובמחשבותיו של התלמיד. אני חושב שלאהבה זו היה חלק נכבד בקסם של האדרת של דוד שתחתיה התכנסנו. הייתה בו גם אהבה עמוקה לתורה. בעומק ליבו נשאר בו מימד של תלמיד הישיבה בלייקווד, שכשאשר מתגלה לו פשט בסוגייה תלמודית, הוא מתמלא שמחה ופוצח בניגון ובשיר. הייתה בו גם מידה עמוקה של אהבת ישראל ודאגה לעם היושב בציון ולקהילות שבתפוצות. עיקר מפעליו החינוכיים של המכון בארץ ובחו"ל כוונו לתקנת העם ולחינוכו. ולבסוף, הייתה בו אהבה וכבוד לכל מי שנברא בצלם אלהים . וגם לאהבה זו נתן ביטוי בכנסים התיאולוגיים ובדיאלוג הבין דתי, שקיים במכון כי להביא להבנה ולכבוד הדדי בין בני כל הדתות.
זוהי האדרת שהניח לנו מורנו ורבנו דוד הרטמן, אדרת של אמת, אומץ ואמונה. אני תפילה כי נשכיל להרים אדרת זו ולהמשיך את מורשתו.
