פרק 22 – גיור הקטן ושאלת הרצון – חלק שני

סדרה מעמיקה, העוסקת בסוגיות של גיור וזהות יהודית - איך אפשר להיות שליח של מי שאין לו רצון?

בפרק הקודם הצגנו את עמדת רב הונא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". התלמוד מתמודד עם השאלה: איך בית דין יכול לתפקד כמייצגי רצון הגר:

מאי קמ"ל? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו [מה בא להשמיע לנו? שזכות היא לו, ומזכים אדם (גם) שלא בפניו.] תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו! מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, [ואם תאמר שלעובד כוכבים נוח (להישאר) בהפקר, כי מוחזק בידינו שאם כבר עבד אז עדיף לו בהפקרו] קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן – זכות הוא לו [בא להשמיענו כי אמירה זו נוגעת לגדול שכבר טעם טעם איסור. אבל קטן – זכות היא לו]כתובות יא, ע"א

גיור הוא זכות המוקנית לגר, ומכוח העיקרון "זכין לאדם שלא בפניו", בית הדין מזכה את הגר בגיורו. אפשרות זיכוי הגר מותנית בכך שאין לו רצון נגדי;  נכרי בוגר – "בהפקירא ניחא ליה", כי טעם "טעם דאיסורא". אבל קטן אינו נחשב כמי שטעם את האיסור ובית הדין יכול לזכותו בגיור.

קביעות אלה עוררו את השאלה: זכיה לזולת היא מדין שליחות – "דכיוון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח כדמוכח בפ"ק בב"מ" [שכיוון שזכות היא לו, אנו עדים שנעשה לו שליח, כפי שמוכח בפרק קמא בבבא מציעא] (יב, ע"א) (תוספות כתובות, שם).

ברם ביחס לגר קטן יש שתי בעיות: ראשית, אין שליחות עבור קטן ; שנית אין  שליחות לנוכרי (תוס' שם). בתוספות מובאת תשובת ר' יצחק הזקן:

ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות [ונראה לר' יצחק שכאן גם כן מזכים אותו, מדרבנן, שאמרו שם, שקטן יש לו זכייה מדרבנן, ואף על פי שמכת עובדי כוכבים הוא, יכול שיבוא לכלל שליחות]. א"נ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הוה ליה כישראל גמור לעניין זכייה [אם כך, כיון שבזכייה זו נעשה ישראל, היה הוא כישראל גמור לעניין זכייה]. תוספות, שם

לפי ר' יצחק, לגר קטן יש זכייה מדרבנן.

לפי התשובה הראשונה, התייצבות הקטן לגיור גורעת מנוכריותו ומאפשרת את הזכייה מדרבנן החלה גם על קטן. לפי התשובה השנייה, כיון שבזכייה ייעשה הגר ליהודי הוא נחשב כבר עתה לקטן. הזכייה עבור הקטן היא מדרבנן, והיא מבוססת, כנראה, על דין ברירה, שלפיו דבר העתיד להתברר נחשב כמבורר:

דקטן אית ליה זכיה מדרבנן ועל גירות דרבנן לא קשיא איך חל הגירות בעודו קטן […] משום דקי"ל בדרבנן יש ברירה [שקטן, יש לו זכיה מדרבנן, ועל גירות דרבנן אין שאלה איך חלה הגירות בעודו קטן… משום שמוחזק בידינו שבדרבנן יש ברירה].הרב שמואל גדליה ניימן, גידולי שמואל, כתבות, יא, ע"א

העובדה שהגר הוא גר מדרבנן, מעוררת שאלה:

וא"ת היכי הוי גר מדרבנן [ואם תאמר איך יהיה גר מדרבנן] ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין [ונתיר לו בת ישראל, וקידושיו יהיו קידושין], הא מן התורה עובד כוכבים הוא [הרי מהתורה עובד כוכבים הוא!] וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה (יבמות דף פט:) [ויש לומר, שסבר כמי שאמר בפרק 'האשה רבה'] דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה.תוספות, שם

אכן ר' יצחק החזיק בעמדה שלפיה יש לחכמים הסמכות לעקור דבר מן התורה, "בדבר שיש בו קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה" (תוספות יבמות פח, ע"א).

ברם השיטה שלפיה הגיור הוא מדרבנן אינה מתיישבת עם דברי רב הונא.  הריטב"א דוחה עמדה זו על הסף: וכותב: "ומכל מקום אין שיטה זו נכונה, דאם כן, הווה ליה [=היה לו] לתלמוד לפרושי ולא למנקט סתמא [לפרש זאת ולא לנקוט לשון סתמית.]"

העקרון הפרשני של  הריטב"א הוא שמשמעות טקסט חייבת להלום את הטקסט הכתוב. לפי רב הונא גיור של הקטן זהה לגיור גדול, והגיור הוא מדאורייתא.

הריטב"א מוכיח את עמדתו מתוך שאלת התלמוד: "מאי קא משמע לן", הריטב"א טוען: "והיכי פרכינן מאי קא משמע לן, דהא ודאי טובא קמשמע לן דאע"ג דמדאורייתא לא הוי גר, דהוי גר מדרבנן [ולכאורה, איך התלמוד מקשה 'מה הדברים באים לחדש לנו' – כאשר ודאי יש חידוש, כי למרות שהגר אינו גר מהתורה, הוא כן גר מדברי חכמים]".

העובדה שהתלמוד לא טוען שחידושו של רב הונא הוא שגר קטן הוא מדרבנן, משמעה שהקטן הוא גר מדאורייתא: "אלא ודאי דהוי גר מדאורייתא וסומכין עליו לכל דבר כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו" (ריטב"א, כתובות, שם; ראבי"ה, חלק ד, סימן תתקז, ועוד).

אכן, כבר הרשב"א כתב:

מאי קמ"ל זכין לאדם שלא בפניו. ואע"ג דקיי"ל שאין זכין לגוי כדאיתא בפ' איזהו נשך (ע"א א'), הכא שאני שגירותו וזכותו באין כאחד, לקטנים [מה בא להשמיע לנו שמזכים אדם שלא בפניו. ואף על פי שמוחזק בידינו שאין מזכים גוי, כמובא בפרק 'איזהו נשך' כאן שונה, כי גירותו וזכותו באים כאחד] וכן מצינו לאבותינו בסיני שזכו גדולים ".

רשב"א, כתובות, שם

הנחות המוצא של עמדה זו, שהזכיה בגיור אינה קשורה כלל לשליחות "דזכיה לאו מדין שליחות" (ריטב"א, שם). בשליחות מעבירים חפץ מאדם לזולתו, אבל הגר אינו חפץ;  הגר זוכה בעצם קיומו כיהודי. הגיור משווה למעמד הר סיני. הגר הקטן מתייצב עם כל ישראל לקבל תורה. הגיור הוא רגע שבו הגר נכנס לתוך הקיום היהודי במלוא משמעותו.

  • סדרת המאמרים מתפרסמת בעליון השבת "שבתון"
השארת תגובה