"מצפוני הוא חוק גבוה יותר מחוקה מדינה", כך ניסח הנרי דייויד תורו את הנחת היסוד העומדת בבסיס מעשה המרי האזרחי, בספרו "על אי ציות אזרחי". כבר שנתיים שהסרבנות היא חלק מהשיח הישראלי, אבל למעשה תמיד התקיימה בשני צדי המפה הפוליטית, כשפעם זה רואה בה מכשיר לגיטימי בארגז הכלים הדמוקרטי והאחר מזדעק, ופעם התפקידים מתהפכים.

בשיחה עם אילן לוקאץ' בפודקאסט "אחד ביום" התחקה ד"ר תומר פרסיקו אחר תולדות המרי האזרחי – מימי התנ"ך כאשר המיילדות שפרה ופועה סירבו להמית את התינוקת בצו פרעה, עבור בסוקרטס, מהטמה גנדי, וגם התותחן שסירב לירות באלטלנה.

פרסיקו שירטט את ההבדלים בין אי ציות, מרי אזרחי לא אלים, וסרבנות.

מה גבול הלגיטימיות של הסרבנות לשרת בצבא במדינה כמו מדינת ישראל, שהסכנות הקיומות האורבות לפתחה ממשיות ומיידיות – באמת מותר לדבר על אי ציות וסרבנות?

ועד כמה האזרח, המורד או מסרב לשרת את המדינה או לציית לחוקיה, תלוי בעצם גם בהגינות השלטון, שלא יאכוף עליו את החוק באכזריות?

האזינו לשיחה על ההיסטוריה של תופעת הסרבנות ואי הציות האזרחי, שורשיה, והשאלות שאפשר לשאול באשר ללגיטימיות שלה.