פרשת פרה אדומה, הפכה לסמל לפרשה שאי אפשר לעמוד על פשרה.

"כל זה ניסיתי בחכמה, אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני." אמר שלמה: על כל התורה כולה עמדתי, ועל פרשה זו של פרה אדומה, כיוון שהייתי מגיע בה, הייתי דורש בה, חוקר בה ושואל בה, אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני. [מדרש רבה].

למרות זאת נעשו ניסיונות, ואחד הידועים שבהם מתועד במדרש:

שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אותם הדברים שאתם עושים נראים כמין כשפים. מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה, ונוטלים אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שתים שלוש טיפין ואומרים לו 'טהרת'.
אמר לו: נכנסה בך רוח תזזית [שיגעון] מימיך?
אמר לו: לאו.
אמר לו: שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן.
אמר לו: ומה אתם עושים לו?
אמר לו: מביאין עיקרין [שורשים] ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליו מים – והיא בורחת.
אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. כך הרוח הזאת רוח טומאה היא, מזין עליה מי נידה והיא בורחת.
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבנו, לזה דחית בקש, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם. לא המת מטמא ולא המים מטהרים, אלא גזרתו של מלך מלכי המלכים היא. אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. זאת חוקת התורה. [ילקוט שמעוני].

בדיאלוג עם הגוי, מעמיד רבן יוחנן בן זכאי מערכת סיבתית בין אפר הפרה האדומה ובין התוצאה – הטהרה. התלמידים מרגישים שהמערכת הזאת איננה ממין העניין ותובעים מענה אחר. רבן יוחנן מציב מערכת שהיא מעבר לסיבתיות: החוקה.

השאלה המעסיקה אותי שונה מהשאלה שהעסיקה את הגוי ואת התלמידים. לא איך עובדת מערכת הפרה האדומה, אלא מה פשרה ומשמעותה של הפרשה. על השאלה הזאת נראה שאפשר לתת מענה, על פי פשוטו של מקרא ועל פי הקשרו.

המובן הפשוט והחד כתער העולה מהפרשה הוא: המוות מטמא. אדם שנטמא הרי הוא טמא, וכן כל הנמצא באוהל עם המת, כולל כלים פתוחים. ההיגד הזה איננו ברור מאליו. למת יש כח משיכה עצום. אנשים נמשכים לקברות, מנסים לדרוש אל המתים, בונים להם מצבות ואנדרטאות. התורה מציגה תמונה לעומתית, שלילת המוות ופולחנו. המוות גורם טומאה, יש להתרחק ממנו, להיטהר ממנו.

על רקע זה מתבהרת משמעותה של הפרה האדומה. הצבע האדום התנ"כי מסמל את החיוּת ואת החיים. 'הלעיטני נא מן האדום האדום הזה' מבקש עשיו העייף הרוצה להשיב את נפשו. ציפור המצורע הפורחת באוויר ומסמלת את שיבתו אל החיים טבולה בדם וצבועה באדום. 'הדם הוא הנפש' מורה התורה, והדם הוא האדום. הפרה אף היא סמל של חיים. כך בחלום פרעה בו הפרות הטובות מסמלות שנים של שפע ורק פרות רעות מהוות סמל של רעב. אולי גם משחק השפה בין 'פרה' ל'פרו ורבו', ל'פריון', משמש כאן בבניית המערכת.

נמצא כי פרשת הפרה האדומה קוראת קריאה כקריאת משורר התהילים: 'לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה, ואנחנו נברך יה…' לא למוות ולפולחנו, כן לחיוב החיים למרות שהם קשים ומורכבים יותר מהמוות הסטטי ומהמתים שכבר אינם מגיבים ואינם טורדים את מנוחתנו כפי שעושים זאת החיים.