“התקווה איננה משאלת לב, היא עובדה קיומית.” פרופ' אבי שגיא בשיחה עם גואל פינטו בתוכנית "גם כן תרבות" על ספרו החדש "יש תקווה".
"אין לנו חובה לבחור בייאוש. מי שבוחר בייאוש מוותר על אופק העתיד, מוותר על היסוד של תקווה. ובלשונו של ארנסטו סבטו: 'התקווה נובטת שוב ושוב מתוך האסונות, כי האדם הוא יש מקווה'. קיומנו כבני אדם מותנה ביכולת שלנו לסרב לייאוש.”
שגיא הדגיש כי “הייאוש הוא עובדה. הוא קורה לאדם, לחברה, לאומה. אבל גם במצבים הקשים ביותר האדם לא מאבד את יכולת השיפוט שלו: איך אני מתייחס לאסון, מה אני מפיק מתוך המציאות הזאת. התקווה לא מבטיחה שהמצב יהיה טוב. אילו הייתה מבטיחה זאת, היא הייתה הונאה. התקווה היא כוח, היא כופה את עצמה עלינו, היא מעניקה לנו את האפשרות להתמודד. גם בלב המאפליה של אושוויץ היו בני אדם שלא איבדו את התקווה. כל עוד האדם חי, יש לו תקווה.”
שגיא התייחס למציאות הישראלית והאתגר הערכי שהיא מציבה: “המלחמה הנוראה הזאת איננה רק מלחמה מול אויב שרוצה להשמיד אותנו, אלא גם מול אויב שמבקש לסלף את ערכינו המוסריים. בני אדם עלולים לעשות דברים לא ראויים, אבל השאלה היא האם נאמר ‘הכול אבוד’, או שנבחר שוב ושוב בתקווה. התקווה איננה אשליה של אחדות מדומיינת. היא האפשרות לחיות במרחב של סתירות, מתוך כבוד לשונות ומתוך הכרה בערך שיש בה. תקווה לא נועדה לשטח את המציאות, אלא לאפשר חיים עם המורכבות שבתוכה.”
