מצוות השמיטה קוראת לאדם לעשות דבר שאינו פשוט כלל וכלל מן הבחינה הרגשית – לוותר על דבר שלכאורה שייך לו. בעל האדמה צריך לשמוט [לוותר, לעזוב] את אדמתו ויבוליו בשנה השביעית, אדם שהלווה כספים צריך לשמוט את הסכומים שחייבים לו בשנה השביעית.
בעולם שבו האדם תלוי ברכושו על מנת לשרוד, ויותר מכך, לא פעם הוא נמדד על ידי הסביבה החברתית על פי הרכוש שיש או שאין ברשותו, הרי שזו מצווה שדורשת הרבה תעצומות נפש מן המקיים אותה:
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ" (תהילים קג, כ).
"במה הכתוב מדבר?
אמר רבי יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת [לשבוע] אחת, לחודש אחד…
וזה [השומר שמיטה] רואה שדהו בור [בלא חריש וזריעה] ושותק.
יש לך גיבור גדול מזה?!"
בשיעור להלן ננסה לבחון שאלות אלו דרך מקורות ישנים וחדשים. דרך לימוד המקורות ננסה לבחון את עצמנו ואת האופן שבו אנו מתייחסים לרכוש שיש ברשותנו.
בדף הלימוד שלושה נושאים:
1) השמיטה כוויתור על קניין ובעלות מוחלטת.
2) היכולת להגדיר מה שייך לי ומה אינו שייך לי.
3) מצוות "לא תחמוד" ותרבות הצריכה.
אני רוצה גם – לחצו כאן למילים | מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר
דף הלימוד – על שמיטה ורכושנות
לחצו כאן לדף הלימוד
בחרו אחת משלוש המשימות הבאות ובצעו אותה:
