השיעור שמיטת חובות הוא חלק מסדרת שיעורי שמיטה. השיעורים מיועדים לתלמידי חטיבת הביניים בבתי הספר הממלכתיים וחלקם מתאימים להוראה גם לתלמידי החטיבה העליונה. המקורות לשיעור ניתנים להורדה והדפסה.
בספרים שמות וויקרא מִצוות השמיטה קשורה לקרקע, ולפיה, אחת לשבת שנים האיכר מצוּוה לשמוט, לעזוב, להפסיק את עבודת האדמה, ולהפקיר את היבול. לעומת שמות וויקרא, בספר דברים מצוות השמיטה איננה נוגעת לקרקע אלא היא שמיטת חובות [או שמיטת כספים]. שמיטת כספים, מחייבת את המלווה לוותר על חובו בשמיטה. תכליתה של מצווה זו היא לאפשר ללווה להתחיל את חייו מחדש, ולא לשקוע בחובות שיתקשה מאוד להחזירם. בשמיטת קרקעות מוותר האיכר על יבולו לטובת הנזקקים, ואילו בשמיטת החובות מוותר המלווה על כספו לטובתם. הפקרת החוב בשמיטת הכספים מקבילה להפקרת הקרקע בשמיטת החובות.
העתקת מרכז הכובד מן האדמה אל ביטול החובות קשורה, ככל הנראה, במגמה הכללית ההומנית והשוויונית שמאפיינת את ספר דברים. גם בשמות ובוויקרא עולה היסוד החברתי וההומני של השמיטה; הפקרת יבולי השדות לטובת הנזקקים ורווחת בעלי החיים (שמות כג, יא; ויקרא כה, ו–ז), ואולם בספרים אלו שורש המצווה הוא דתי, ועניינו קדושת הארץ ומתן ביטוי לאדנות ה' על הארץ. בספר דברים, לעומת זאת, המצווה כולה מכוונת לצרכים חברתיים, ותמציתה היא עזרה לנזקקים.
שנת השמיטה, על פי התורה, היא הזדמנות אפוא ליצור שוויון כלכלי-חברתי; והדרך שבה בחרה התורה לאזן בין עשירים לעניים היא "שמיטת חובות". המשמעות המעשית של השמיטה בכל הקשור להלוואות היא ביטול מיידי וללא-תנאי של כל החובות. כלומר, אדם שלווה סכום כסף מחברו, ולא הספיק להחזיר אותו לפני שנת השמיטה, לא ייאלץ להחזיר את הכסף שלווה לעולם.
בשיעור שלפניכם נלמד להכיר את מצוות שמיטת הכספים שבתורה, ולברר את משמעותה בימינו.
את השיעור נפתח בסרטון שמתאר את שוק ההלוואות בישראל. צפו בסרטון ודונו בשאלות שבעקבותיו.
דף הלימוד – שמיטת חובות אז והיום
לחצו כאן לדף הלימוד
לסיכום השיעור, נזמין את התלמידים לשחק משחק, שנועד להביא לידי ביטוי את יתרונותיה ואת חסרונותיה של מצוות שמיטת כספים. לפני תחילת המשחק, נחלק את התלמידים לשתי קבוצות באמצעות חלוקה של פתקים בשני צבעים שונים: צבע אחד יסמל את קבוצת ה"מלווים", והצבע השני את קבוצת ה"לווים". בשלב ראשון אין לגלות לתלמידים מה משמעותם של הצבעים.
כעת, נערוך שני סקרים בקרב ציבור התלמידים, ונשאל פעמיים את אותה השאלה:
את הסקר הראשון נערוך מיד לאחר חלוקת הפתקים, אך לפני שאנו חושפים איזה צבע מסמל את הלווים ואיזה צבע מסמל את המלווים. זהו סקר אובייקטיבי, ונרשום את תוצאותיו על הלוח.
לאחר מכן, נחשוף בפני התלמידים את משמעות הצבעים, כך שכל תלמיד יודע האם הוא משתייך לקבוצת הלווים או המלווים, ונשאל שוב את אותה השאלה. זהו סקר סובייקטיבי, וגם את תוצאותיו נרשום על הלוח.
לסיום, נשווה בין תוצאות הסקר האובייקטיבי לבין תוצאות הסקר הסובייקטיבי, וננסה להבין איזה מבין שני הסקרים הוא "הוגן" יותר, ומדוע.
