שאלה:
שלום רב,
אני מחפשת דרך לחבר בין אמהות ספר בראשית, לאחר שסיימתי ללמד את סיפורי האבות.
תודה, שירלי
תשובה:
שלום שירלי,
אחת הדרכים לחבר בין אמהות ספר בראשית היא דרך מוטיב העקרות.
אי-פוריות היא מצב של חוסר יכולת או קושי להתרבות, כלומר חוסר יכולת או קושי להביא צאצאים לעולם. ישנה הבחנה בין מצב של אי-פוריות שהוא קושי בהבאת צאצאים, לבין עקרות שהיא מקרה שבו בדרך הטבע אין יותר אפשרות להבאת ילדים. עקרות יכולה להיגרם באופן טבעי או באופן מלאכותי. להרחבה
ניתן להתחיל את הלימוד בשאלת הדריכה: עקרות – ביטוי לחולשה או לחוזק? ולבחון את השאלה הזאת ברצף של אמהות האומה, תמר (של יהודה) ורות (ממגילת רות), דרך השאלות המנחות והמוטיבים המשותפים לאמהות.
לפתיחת הנושא, ניתן להקרין חלק מחדשות כאן 11, העוסק בזינוק במספר הנשים שלא מצליחות להיכנס להריון.
האם פריון הוא אידיאל או דבר בר-ביצוע?
נבחן את השאלה דרך מספר טקסטים:
וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ (…) (בראשית, פרק א', פסוק כ"ח)
וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ
(בראשית, פרק ט', פסוק א')
נישואים לכמה נשים הם מעשה אנושי; הולדת ילדים רבים היא מעשה אלוהי! (מכתם חכמה שומרי)
האישה שאתה נושא, כרת,
האישה שאתה מביא אל ביתך,
העלמה שאתה מוביל אל חצרך –
שבעה בנים תלד לך,
שמונה בנים תביא אל העולם בשבילך!
(אל, ראש הפנתיאון האוגריתי, מברך את כרת)
לפי מלול (2006), "אידיאל אצילי המשותף לכל חברות המזרח הקדום הוא אידיאל הפריון וריבוי הילדים. אידיאל זה ניכר גם בעמדה השלילית בעליל של חברות המזרח הקדום כלפי עקרות, שנתפסה כאחד הביטויים המובהקים ביותר לכישלונו של אדם לממש את ייעודו, שנגזר לו מעצם היותו אדם.
לתפיסת הקדמונים היה זה אידיאל הנוגע לאשיות המערכת החברתית, היינו אידיאל שהוטבע בסדר העולם משחר בריאתו."
(ג) הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂכָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃
(ד) כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃
(ה) אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃
(תהלים, מזמור קכ"ז)
הנה – גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האשה ההריון רק בעת שגזר השם, כי בידו מפתחות כל רחם ומתנת הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ.
שכר – הטעם שכר המעשה והוא פרי הבטן.
(ר' אברהם אבן-עזרא)
לפי אבן-עזרא, הפריון הוא השכר של האל ל"אשר חפץ".
מהי עקרות במקרא?
"חוץ ממשמעותו הקונקרטית והפיזית של מושג העקרות העניקה לו התרבות גם משמעויות מושאלות. בממדי הנפש של האישיות העקרות נתפסת כמצב של היעדר יצירתיות או של חוסר יכולת לממש את מה שבכוח גלום בנו. בממד החברתי העקרות היא ביטוי לחוסר פוריות והגשמה חברתיים. בעולם הטבע העקרות משיקה למושגים בצורת ושממה (כך במושג האנגלי barrenness). העקרות יכולה להיות המצב המורכב של ריק מייחל או לחלופין של שלמות סטטית, מלאות שאין בה כל חלל לחידוש ויצירה.
העקרות היא התנגדות לטבע ההשתנות של כל מה שכפוף לחוקיות הזמן. ההריון הוא נכונות לאבד שליטה מלאה על החיים ולקבל את ההשתנות כחוקיות של המציאות. מצב ההריון והלידה כרוך בהכרה במציאותינו כבני חלוף, שחלה עליהם החוקיות של כל מה שחי תחת השמש, דהיינו – לידה, צמיחה, בשלות, קמילה, כליה ומוות. מצב ההריון אף מסית את מוקד תפיסת המציאות שלנו מעצמנו ומזהה כעיקר את המשכיותנו ואת יכולתנו להעמיד ולדות.
עצם נכונותנו לראות בעצמנו חלק ממערכת שהתקיימה לפנינו ותתקיים גם לאחר מותנו, משמעה הכרה והתמסרות לכוחו המשנה של הזמן. אולי האישה היפה והאהובה ואולי גם בעלה חשים שההריון והלידה משמעם שינוי – שינוי שנחווה כסיכון, הסיכון לאבד את היופי והתשוקה.
כמו שעקרות יכולה להצטייר כריקנות וכהיעדר, כך היא יכולה גם להיות מלאות יתר שאין בה צורך ומקום לשינוי.
בלי ליצור חלל אי אפשר להרות וללדת. קבלת האר"י מדברת על כך שכשהאלוהות האינסופית ממלאה את הכל, אין מקום לבריאה או ליצירה.
רק כשיש צמצום שיוצר חלל פנוי, אפשר שיהיה מקום להיווצרותו של דבר חדש. במושג "צמצום" תיארה קבלת האר"י את היאספותה ואת צמצומה של האלוהות האינסופית מעצמה אל עצמה ויצירת חלל ריק בתוכה כתנאי מקדים לבריאת מציאות כלשהי." (הלנר-אשד, 2002)
מדוע העקרות נחשבת כנשית בלבד?
בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ (דברים, פרק ז', פסוק י"ד).
עקר שאינו מוליד. לא כמשפט התארי' שפי' תואר הזכר כפי' תואר הנקבה בכל מקום אבל פה אינו כן רק עקר פירושו שאינו מוליד ועקרה פירושה שאינה יולדת. (מזרחי)
עָקָר – כולו קמץ כמו מן חָכָם יאמר אשה חֲכָמָה מן שָׁפָל שְׁפָלָה איננה כמו כן מן עָקָר עֲקָרָה וכן מצאתי בכל ספרי ספרד. (רשב"ם)
לפי אמית (2003), "אין במקרא סיפורים על עקרים או שימוש מטפורי בעקרות זכרית. כך נוצר הרושם המוטעה שהעקרות שייכת רק לעולמן של נשים. נראה כי רושם זה משקף את היחס של החברה הקדומה לעקרות, כנגע נשי בעיקרו, או כנגע שבראש ובראשונה אפשר להטיל על נשים את האחריות בגינו. ההכרעה בדבר עקרותו של הגבר הייתה סבוכה יותר ונמשכה זמן ארוך יותר. כמו כן, מעמדו החברתי-כלכלי לא בהכרח נפגע. שונה המצב במקרה של נשים עקרות, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית, לכן אין תמה שהנשים, לא הגברים, מצטיירות בהקשר זה כפגועות וכמי שיש להושיען.
תפקידה העיקרי של האישה בחברה הישראלית הקדומה היה לידת ילדים וגידולם. ריבוי ילדים היה אמצעי של הישרדות במלחמת הקיום האכזרית (…) במציאות שבה יש לברכת "פרו ורבו" מעמד כל-כך מרכזי, העקרות נתפשת כקללה, והאישה העקרה – כמקוללה.
סבלה של העקרה נבע לא רק משום התייחסות החברה אליה, אלא גם משום היומיום המשפחתי. אך טבעי שחברה השואפת לריבוי בנים, תעודד ריבוי נשים. מצב זה חושף את העקרה לסבל יומיומי בתוך המשפחה."
המוטיבים המשותפים לנשות ספר בראשית ולמגילת רות
תיאור מראה האישה
אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂין, הָיָה אֶחָד מֵהֶן לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ, זוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֶּיהָ [נוסח אחר: בחיי בעלה], וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עֲקָרִים שֶׁלֹא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה. (בראשית רבה, פרשה כג, סימן ב)
"אגדה זו מתארת מצב מושחת של ניסיון לשמר לאורך זמן את יופיה של האשה שנלקחה לתשמיש על-ידי השקאתה בשיקוי מעקר כך שתישאר יפה ומושכת." (הלנר-אשד, 2002)
שרה
(…) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ (פרק י"ב, פסוק י"א)
(…) וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד (שם, פסוק י"ד)
רבקה
וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד (…) (פרק כ"ד, פסוק ט"ז)
לאה
וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת (…) (פרק כ"ט, פסוק י"ז)
הפרשנים המסורתיים "חגגו" על תיאור עיניה הרכות של לאה:
"כי לאה מלבד שלא היתה יפיפיה אלא שעוד לה שעיניה רכות והוא ענף מכיעור הגוף." (אור החיים)
"ובודאי יעשה לבן כל התחבולות שיקחה יעקב אחר שהיא בעלת חסרון." (מלבי"ם)
רד"ק, לעומתם, אומר: "יפת תואר היתה אלא שעיניה היו רכות ודומעות."
רחל
(…) וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה (שם, שם).
תיאור עקרות האישה
שרה
וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד (פרק י"א, פסוק ל')
וְשָׂרַי֙ אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָלְדָ֖ה ל֑וֹ (…) (פרק ט"ז, פסוק א')
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת (…) (שם, פסוק ב')
רבקה
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא (…) (פרק כ"ה, פסוק כ"א)
רחל
(…) וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה (פרק כ"ט, פסוק ל"א)
לאה
(…) וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת (שם, פסוק ל"ה)
תמר
תָּמָר, שֶׁלֹּא הִתִּירָה לַפַּטְרִיאַרְכִיָּה לְחַבֵּל בִּשְׁמֵי לִבָּהּ וּבִשְׁאִיפוֹתיהָ, וּבְצַעַד פֶמִינִיסְטִי מִשֶּׁלָּהּ הָפְכָה אֶת אִי- מַהוּתָהּ לְ-אִמָּהוּתָהּ. סיפור תמר הוא סיפור על אישה שחיתה בעולם של גברים וכל שֶחָפְצָה בו הוא ילד משלה. אבל בקריאה חתרנית ניכר כי הסיפור האמתי, הוא על כוחה של הפטריארכיה, אשר כבמִבְצַע צבאי מוקפד ומאורגן היטב, פורסת את מסדר כוחותיה מול אישה אחת ושמה תמר שסֻמְּנָה, כדי להחליט, לקבוע ולחרוץ בסוגייה שעניינה הוא מתי, איך ואם בכלל, היא תזכה לפרי בטן משלה. (אביטל-רוזין, 2014)
יש עקרות ביולוגית ויש עקרות תרבותית. אמותינו (שרה, רבקה ורחל) היו עקרות ביולוגיות – ואילו תמר עקרה תרבותית. מבחינה ביולוגית, אין לה שום בעיה ללדת. לא הטבע גוזר על תמר עקרות, אלא הנורמות החברתיות של תקופתה. (ברנדס, 2010)
קיימת מצוקה בעקבות העקרות
שרה
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה (…) (פרק ט"ז, פסוק ב')
רחל
וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי (פרק ל', פסוק א')
תמר
(…) וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ (פרק כ"ט, פסוק י"א)
(…) כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה (שם, פסוק י"ד)
רות
וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט (רות, פרק ב', פסוק ז')
אחד ההורים מנסה להתגבר על המצוקה
"הוספת אישה צעירה ופורייה לתוך מסגרת הנישואים של זוג חשוך ילדים הייתה נהוגה בשבטים ובתרבויות פוליגמיות במשך אלפי שנים. בחברה שבה תוחלת החיים לא עלתה על ארבעים שנים, ונערה נישאה בטרם עמדה על דעתה, לא היה פנאי להשתהות. כשפריון היה הערך העליון של זוגיות ומשפחה, עקרות נחשבה לאסון. אחרי כמה חודשים של ניסיונות סרק, הייתה האישה מנסה שיקויים וצמחי מרפא, וכשאלה הכזיבו, וגם הלחשים והקמיעות לא הועילו, הייתה נכנסת לתמונה אישה צעירה נוספת, במטרה לתקן את מעמדה של האישה החוקית בעזרת הילדים שייוולדו." (נגב, 2003)
שרה
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְהֹוָה֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃ וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה (פרק ט"ז, פסוקים ב'-ג')
לפי נגב (שם), "הפונדקאית התנ"כית ערערה את התא הזוגי. הגר העזה להתחצף, להזעיף פנים, להקל ראש, רק בגלל יתרון פוריותה. כשהרתה, זכתה ודאי ביחס משופר, במזון טוב, בחופש מעבודה קשה ובחיים זמניים של גברת. אך כל זה חלף מיד. את ישמעאל ראתה שרה כבנה, והדבר שחרר אצלה מחסומים נפשיים, וכמו שקורה, היא הצליחה להרות מאברהם. משילדה את יצחק מאסה בישמעאל והשליכה אותו ואת אמו למות במדבר."
רבקה
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא (…) (פרק כ"ה, פסוק כ"א)
רחל
וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃ וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב: (פרק ל', פסוקים ג'-ד')
"רחל הפכה את שפחתה בלהה לחייל שחמט במאבק היוקרה בינה לבין אחותה השנואה והוולדנית. היא דחפה את בלהה אל מיטת בעלה, בלי יכולת לבחור. יעקב בא אל בלהה והיא ילדה בן, אך את הבן זקפה רחל לעצמה: 'דנני אלהים וגם שמע בקולי וייתן לי בן'. לי, ולא לה." (שם)
לאה
וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה (שם, פסוק ט')
"אולי הפוריות שהעניקה השפחה לרחל שיתקה את פוריותה של לאה, והכניסה אותה למרוץ על לב הבעל, מרוץ שבו כל האמצעים היו כשרים." (שם)
תמר
וַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה (פרק ל"ח, פסוק י"ד)
רות
וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נׇעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ (רות, פרק ג', פסוק א')
האל מעניק הבטחה לבן / בנים
שרה
וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ (פרק י"ז, פסוק ט"ז)
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו (שם, פסוק י"ט)
וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו (פרק י"ח, פסוק י')
האל מעניק לאישה בן / בנים
לפי אמית (2003), "סוד ההתעברות, שפירושו: אי הידיעה ואי ההבנה של תהליך הרבייה בתקופות קדומות, לצד אינסטינקט ההישרדות שמצריך ריבוי צאצאים, גרם לבני האדם, באשר הם, לראות בכוחות עליונים את האחראים להמשכיותם ואת המעורבים בהישרדותם. (…) כך ניטלו מן האדמה, מן החי ומן האישה, האחריות לפוריות (…) פלא הבריאה קשור אפוא בהתערבות האל. במילים אחרות, כדי שאישה תהרה, אין די בקיום יחסים עם גבר, נדרשת כאן התערבות אלוהית. (…) בתיאורים אלה ניטלת מן הזכר מרכזיותו בכל הקשור לפוריות ומודגש הקשר החזק בין האל לבין האישה. (…) השימוש במוטיב העקרות בא אפוא לגשר בין ההכרה שכל לידה מבטאת את יחסו של האל ואת כוחו כשולט בפוריות, לבין הצורך להאיר את התערבותו במקרים מיוחדים."
שרה
וַֽיהֹוָ֛ה פָּקַ֥ד אֶת־שָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: וַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים (פרק כ"א, פסוקים א'-ב')
רבקה
וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ (פרק כ"ה, פסוק כ"א)
וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ (שם, פסוק כ"ד)
לאה
וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי (פרק ל', פסוק י"ז)
רחל
וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ: וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן (…) (שם, פסוקים כ"ב-כ"ג)
רות
וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן (רות, פרק ד', פסוק י"ג)
"וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, עִקַּר מוֹטְרִין לֹא הָיָה לָהּ, וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מוֹטְרִין" (רות רבה ז, יד).
"'עיקר מיטרין' הוא הרחם, על פי היוונית (ומכאן גם mother האנגלית), ולפי מסורת זו התרחש נס בהריונה של רות: מי שלא זכתה להעמיד צאצאים במשך עשר שנים, משום שחסרה את איבר הלידה העיקרי, הרתה בזכות התערבותה של ההשגחה." (וכמן, 2018)
לפי ציגלר (2014), "היות שמעורבות אלוהית נדירה בתיאורים של התעברות, הרי שהיא מפתיעה כפליים במגילת רות. (…) בעז מתפקד בסיפור כצינור של ברכת ה', הוא מפיץ את המזון ואת הזרע שה' נותן."
לסיכום
ניתן לסיים את הלימוד בסרטון של החמישיה הקאמרית, ולשאול שוב את שאלת הדריכה: עקרות – ביטוי לחולשה או לחוזק? התשובות לשאלה זו יהיו מגוונות, בהתאם לאם הנבחרת.
ביבליוגרפיה:
