על העיוורון: איך צמחה אנטישמיות בלב הליברליזם?

"חלק ניכר מהעולם הליברלי איבד מגע עם המציאות הריאלית וקיבלנו פונדומנטליזם ליברלי שלא פתוח לביקורת ומחפש אדם נטול זהות, תרבות או לאומיות" מאשים פרופ' אבי שגיא
אבי שגיא, אלכס צייטלין
פרופ' אבי שגיא הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. הוא מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, שבה ייסד וניהל שנים ארוכות את התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות. תוכנית זו היוותה חידוש ופריצת דרך בתחום הלימודים הבין-תחומיים בארץ ובעולם. הוא עורך את סדרת הספרים "פרשנות ותרבות" ומכהן כעורך של כתב העת תרבות דמוקרטית (עם חנן מנדל וידידיה שטרן). הוא אחד מארבעת מנסחי מסמך רוח צה"ל וחבר אקדמי בוועדות הפטור מטעמי מצפון.

אלכס צייטלין

11

"אם העולם הליברלי כל כך דואג לילדים, לזקנים ולאמהות שנהרגים, איך הוא פתאום נקלע לעמדת עיוורון באיראן? חלק ניכר מהעולם הליברלי פשוט איבד מגע עם המציאות הריאלית. קיבלנו פונדומנטליזם ליברלי שלא פתוח לביקורת: אתה איתנו או נגדנו." כך פותח פרופ' אבי שגיא את השיחה עם אלכס צייטלין  בערוץ היוטיוב "באים אל הפרופסורים".

לדברי שגיא, שורש הבעיה נעוץ בנטייה הליברלית להמציא "אדם אידיאלי" – יצור אוטונומי, מופשט, נטול תרבות, היסטוריה או זהות לאומית. אלא שלדבריו, בכך הליברליזם עושה עוול לטבע האנושי; בני אדם אינם אטומים בודדים, אלא יצורים החיים בתוך קהילות ונושאים את זהותם כחלק בלתי נפרד מהווייתם.

שגיא מתריע כי חוסר היכולת של הליברליזם להכיל פלורליזם אמיתי מוביל לקושי פוליטי ומוסרי. הוא מדגים זאת דרך היחס העוין לזהות היהודית והציונית. מבחינתם של חלק מהליברלים, כדי להיות אדם נאור הרי שאתה חייב לוותר על הזהות הייחודית שלך – וזה מה שגורם להם לתקוף את ישראל בשם ה"צדק", עניין שלמעשה יוצר אנטישמיות חדשה במסווה של ערכים נאורים.

בדבריו הדגיש שגיא כי הליברליזם הוא עדיין שיטת הממשל הטובה ביותר להבטחת זכויות אדם, אך זאת רק בתנאי שישכיל לחזור למציאות הריאלית ולכבד את השונות שבין בני האדם.

הוא קורא לזנוח את "מסך הבערות" הליברלי המתעלם משונות זו, לטובת דיאלוג אמיתי המכיר בכך שזהות ותרבות אינן נטל שיש להשיל, אלא המרחב שבו החיים מקבלים משמעות. ללא ריסון התשוקה לסדר עולמי אחיד ומלאכותי, טוען שגיא, הרי שהליברליזם ימשיך להזמין את הכוחות האלימים שקמים נגדו.

הוספת תגובה

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics