השמחה היא רגש מחייה ורב כוח. כשהיא מפעמת בנו אנחנו נמרצים, יצירתיים ומאירי פנים לזולתנו. גם התרבות שלנו משדלת אותנו לשמוח. הרשתות החברתיות מסבירות לנו שהצלחותינו נמדדות לפי מדד השמחה שאנו מציגים, ובכל פינה מסבירים לנו שהספר, הקורס או התרגול הזה יגרמו לנו לחיות באושר.
לחודש אדר, שאנו עומדים בפתחו, נקשר כתר השמחה. אנחנו מכירים את הפתגם "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (בבלי, תענית, כט, ע"א) ואת חג הפורים המרומם את השמחה בכל מנהגיו. אך מהי השמחה עבורנו, בחיי היום-יום? עד כמה היא שונה מתיאורה במדיות השונות או בהמלצות ה"ניו-אייג'"? עד כמה היא טבעית עבורנו או חמקמקה? מהו כוחה והשלכותיה לגבינו? ואיך מעוררים אותה?
בשיעור הזה נצעד יחד עם רבי נחמן מברסלב (1772-1810), מנהיג חסידי והוגה מקורי ומעמיק, שהתייחס בדבריו למצבי נפש שונים, ביניהם עצב ושמחה.
פתיחה: אלה דברים שאותי משמחים
האזינו לשיר "הדברים שאותו משמחים" בביצוע רמה מסינגר ז"ל ורותי נבון, מתוך המחזמר "צלילי המוזיקה":
| הדברים שאותי משמחים מילים ולחן: אוסקר המרשטיין וריצ'ארד רוג'רס, תרגום: אבי קורן טל על הורד, שפמפם של ארנבת, קול פעמון וקצפת עם שטרודל, בגד לבן וגם רך וממשי, שעוקצים לי, שנושכים לי, |
לאחר האזנה לשיר כתבו (אפשר במנטימטר) במשך דקה ברצף, דברים שמשמחים אתכם.
לעורר שמחה בחיינו
לשמחה כוח עצום. היא מעצימה את החוסן הנפשי שלנו, ממלאת אנרגיה, מעודדת חדוות יצירה ומרבה חיות וחיוניות. יכולתנו לשמוח משפיעה, אם כן, על איכות חיינו ואולי אף על תוחלת חיינו.
אך עד כמה יכולתנו לחוש שמחה הינה יכולת טבעית ופשוטה? כמו, למשל, יכולתנו לראות או לשמוע? האם כשהיינו פעוטות וילדים צעירים ביטאנו יותר שמחה? האם משהו השתנה בנו בעניין זה? באילו מצבים או הקשרים מתפרצת השמחה בספונטניות ומתי היא דורשת מאיתנו עבודה פנימית?
ר' נחמן מברסלב סבל מעצבות ושברון לב, ועסק רבות במצבי הנפש של האדם, ביניהן שאלות העצבות והיאוש. קראו את דבריו על מצבי השמחה והעצבות:
מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ… וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם – לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל-כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
שוחחו :
כאמור, על פי ר' נחמן, האדם נמשך באופן טבעי למרה שחורה (דיכאון) ולעצבות, השמחה דורשת מכל אדם עבודה פנימית, להתגבר על טבעו וטבע העולם ולמשוך את עצמו לשמחה. נתאר כעת שתי דרכים אותן מציע ר' נחמן כתרגול תמידי לאדם. דרכים העשויות לסייע לנו להימצא בשמחה או להגביר את השמחה בחיינו.
בקבוצות, בחרו בדרך אחת מתוך השתיים:
1. נקודה טובה בעצמי
ר' נחמן מודע לכוח המושך והשוקע של העצבות ולעובדה שקל ליפול לתהומות של יאוש ולשקוע בהם. לכן הוא מציע, ואולי מפציר בנו, למצוא בעצמנו נקודה טובה, "מעט טוב":
…כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד, וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר (יצר רע) לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה, רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב?… כִּי עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה.
כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב… יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת.
ר' נחמן מציע לנו לבחון את עצמנו בעין טובה, המלמדת עלינו זכות. ממש להתאמץ למצוא בעצמנו דבר טוב, נקודה טובה, גם אם באותו "טוב", דבקו דברים פחות טובים. הוא ממליץ להתמקד בנקודה הטובה הזו, שיכולה לנבוע מכל מעשה והתנהגות שלנו. לאחר מציאת נקודה כזו בעצמנו, לנסות למצוא נקודות טובות נוספות. הדרך החומלת הזו, המבקשת לזכות את עצמנו בטוב, יכולה לגרום לנו רווחה ולהובילנו לשמחה. זהו מצב תודעתי, שיש בו עבודה נפשית מתמדת, אך עבודה זו, שכרה- שמחת חיים.
צפו בקטע מהסרט 'פרוזן 2', בשיר: 'הצעד הנכון הבא' (The next right thing).
https://www.youtube.com/watch?v=TuC_-7vy_F0
2. מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא – מילים של שטות. או פשוט – להשתטות
לצד ההצעה למצוא נקודה טובה מציע רבי נחמן הצעה נוספת לשמח – להשתטות! הוא מכנה זאת מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא.
כי מריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב לא יוכל האדם לשמח את עצמו כי אם על ידי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא לעשות עצמו כשוטה, כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה.
ר' נחמן ממליץ לנו להשתטות, להסיר את המסכה או את "הפוזה" של המכובדות והרצינות מעל פנינו. לדעתו, המאמץ להציג את עצמנו ולהתנהל באופן רציני, מכובד וראוי בעיני החברה, אינו מאפשר לבטא תנועה משוחררת, שאינה מאופקת ואולי לעיתים אינה מקובלת וכתוצאה מכך אנחנו מתרחקים מהשמחה.
ר' נחמן מכנה את השמחה "עולם החירות", מצב נפשי שבו אדם עושה מה שלבו מורה לו ללא חשבונות מרובים. לכן כדי להגיע לשמחה על האדם למרוד בשלטון העריץ של "מה יגידו". הוא מציע "להשליך את השכל", לעשות עצמו כשוטה ולהתנהג באופן שובב ומצחיק; רק כך יתעוררו כוחות החיים שעליהם נישאת השמחה, במקום השיתוק המדכא של העצבות האנושית."
צפו בקטע הבא מהסרט פאץ' אדאמס
הערה למורה: יש כאן הזדמנות לשוחח על גבולות השמחה. כדאי להזכיר את המחירים הגבוהים העלולים להיגרם כתוצאה משימוש בסמים ואלכוהול על מנת להשתטות ולשמוח. הזדמנות לשאול כיצד ניתן להשתחרר ולהשתטות גם מבלי לשתות או לעשן.
סיכום: תחרות הפלייליסט המקפיץ
בקבוצות – צרו "פלייליסט" של עשרה להיטים הכי משמחים בעיניכם (הכל אפשרי). התחשבו בטעמים של כל חברי הקבוצה.
כתבו הנמקה קצרה (5-7 שורות) לחבר השופטים של תחרות הפלייליסט המקפיץ, מה מאפיין את רשימת הלהיטים שלכם? מה בבחירת השירים שלכם מרבה שמחה?
הפלייליסט הזוכה יעניק לקבוצה המנצחת את שמחת הניצחון!
