מונוגרפיה מקיפה על אודות הרמח"ל מציגה לראשונה מבט פנורמי וכולל של דמותו המרתקת, ושוזרת בתוכה התייחסות לציר הביוגרפי, ההגותי, הטקסטואלי החברתי וההסטורי. יוסי בן הרוש מצביע על החידושים המחקריים והמתודולוגיים בספרו החדש של פרופ' יהונתן גארב
"רוחו של רמח"ל שרויה על התקופה האחרונה בישראל, לכל זרמיה, וכן על דורנו והדורות הבאים". דבריו אלו של הרב דוד הכהן ('הרב הנזיר') מהדהדים לאורך כל הקריאה בספרו החדש של פרופ' יהונתן גארב, העוסק בחייו ובהגותו של רמח"ל.
הרב משה חיים לוצאטו, מאנשי הרוח הגדולים שקמו לעם היהודי, השפיע רבות על החברה היהודית בכלל ועל החברה הישראלית בפרט. ספרי המוסר שלו כדוגמת 'מסילת ישרים' ו'דרך ה" הפכו לאבני דרך בעולם הלימוד הדתי, מחזותיו ושיריו היוו השראה לכותבים עבריים שונים והגותו הקבלית פירשה ועיצבה מחדש פרדיגמות רבות.
ספרו של גארב הוא הראשון המציג את דמותו המלאה של רמח"ל: החל מהמישור הביוגרפי המתאר את חייו הקצרים, מנערותו ועד מותו, דרך הפולומוס שליווה אותו לאורך כל הדרך, עבור בהגותו המסועפת ורחבת היריעה וכלה בהשפעתו על ההוגים והזרמים שקמו אחריו. באמצעות שילוב הגותו של רמח"ל בתוך סבך חייו משנה הספר את הדרך בה אנו תופסים את דמותו של רמח"ל, ומציג קומה שלמה ומלאה של דמותו בפני הקורא.
בנוסף למבט מקיף על הגותו וחייו של רמח"ל, הספר מאיר נקודות חשובות בדמותו. כך, מוצג רמח"ל לאור ההקשר האיטלקי הטרום-מודרני שהתרחש סביבו. ביושבו בפאדובה, אחת מהערים החשובות לעולם היהודי (בעיקר בזכות הפקולטה לרפואה שפעלה בה) רמח"ל מושפע מתהליכי התיעוש, מתחומי העניין של חבריו ובעיקר מהדמויות המרתקות שהעיר מנקזת אליה.
גארב מתאר את החבורה המיסטית שבראשה עומד רמח"ל, בה לכל חבר ישנו תפקיד משלו אותו הוא ממלא. רמח"ל מתכתב כל העת עם מוריו ומעצבי דרכו, ובעיקר – "מתקשר" עם ישויות עליונות המכתיבות לו דרך חדשה בעולם הקבלה. ההתקשרויות המיסטיות הללו הופכות לו לרועץ, ברגע שרבנים מקהילות אחרות שומעים על הבחור הצעיר שמתיימר לשנות את תפיסותיהם המוכרות על אודות הקבלה, לכתוב ספר זוהר חדש שכביכול יחליף את זה המקובל בכל קהילות ישראל ואולי אף לחבר מזמורי תהילים תחת אלו המוכרים שחיבר דוד המלך, וכל זאת, כשהוא טוען לחווייה של התגלות שמיימית.
הספר מתמקד באספקטים שונים של הפולמוס ומציג אותו לראשונה במבט פנורמי. הפולמוס מלווה את רמח"ל לאורך כל חייו ולמעשה מעכב במובן מסוים את התפתחותו המיסטית. בעקבותיו הוא נאלץ לעבור לאמסטרדם ושם הוא כותב את ספרי ה'מוסר' שלו, החפים מטענות להתגלויות מיסטיות, וכן ספרים מתודיים המדריכים את הקורא בתלמוד ובקבלה. בסוף ימיו עולה רמח"ל לארץ אך נפטר כעבור זמן קצר, ככל הנראה עקב מחלה. למרות היותו מוחרם ונרדף, מותו של רמח"ל לא סותם את הגולל על ההתעניינות הרבה בו, אלא רק מעצים אותה. למעשה, ניתן לומר שההתקבלות הרחבה של דמותו בעם היהודי הינה ייחודית: ליטאים, חסידים, בעלי מוסר, רבני עדות המזרח, מחזאים משכילים, תלמידי חכמים גדולים ואנשים פשוטים – כולם עוסקים בתורתו ומבקשים ללכת בדרכיו.
הספר הוא גם ביטוי מוגמר למחקריו האחרונים של גארב, העוסקים בבירור מדוקדק סביב שאלת כתבי רמח"ל – אלו מבין החיבורים הרבים המיוחסים לרמח"ל אכן נכתבים על ידו. בירור זה מצריך ניתוח של היחסים בינו לבין שאר בני חבורתו המיסטית, ובעיקר מערכת היחסים שבין רמח"ל לבין ר' משה דוד וואלי, תלמיד-חבר של רמח"ל, שלטענת גארב כתב כמה מהחיבורים המיוחסים בטעות לרמח"ל. גארב מייחס משקל רב לבירור פילולוגי זה, שכן ייחוס מוטעה של כתבים לרמח"ל מעוות את האופן בו אנו תופסים את דמותו.
עיסוקו של הספר במערכת היחסים בתוך החבורה קשור גם לניסיון להבין את המודל החברתי המרתק שיצרה חבורת רמח"ל. רמח"ל לא היה גאון בודד, כי אם חלק מחבורה שחיה במעין שיתופיות מיסטית ואפשרה לחבריה להתעלות הן במובן האישי אך גם, ואולי בעיקר, במובן הכללי.
כך, המבט העילי והכללי על דמותו של רמח"ל יחד עם התעמקות בנקודות החשובות להבנת דמותו ההיסטורית וההגותית יוצרים מונוגרפיה שלמה ואחדותית.
מעבר למחקר החשוב על רמח"ל יש לספרו של גארב גם בשורה לגבי תופעות הנוגעות לעולם מדעי היהדות בכלל.
ראשית, בספר משולבות הפניות רבות לספרים שאינם מחקריים או אקדמיים, אלא כאלו שנכתבו בעולם היהודי המסורתי. בעוד שבעולם המחקר קוטלגו ספרים אלו כ"הגיוגרפיה" או כ"ספרות משוחדת", גארב מעניק להם את תשומת הלב הראויה ואף מציין כי בתחומים מסוימים הם מקדימים את המחקר. לדעתו של גארב העולם שמחוץ לאקדמיה קורא את שנכתב בתוך הפקולטאות ומידיין עמן (גם אם באופן סמוי); לפיכך, הכנסת הכתיבה המסורתית אל עולם האקדמיה מאפשרת פרספקטיבה נוספת וחשובה לדיון המחקרי.
שנית, הספר אינו נשאר כתיאור היסטורי או מרוחק. גארב בוחן מה משמעותה של הגותו של רמח"ל להוויה בת זמננו. בחלק מהמקרים הוא מתאר תופעות סוציולוגיות שמתרחשות בהשראת רמח"ל ובמקרים אחרים הוא עוסק בנושאים שאינם שייכים באופן מובהק לתחום מחשבת ישראל כדי להעמיק את הבנתנו על רמח"ל וכתביו. ההנחה כי לשם פענוח טקסטים ולשם הבנת מחבריהם באופן עמוק נזקק החוקר ליותר מכלי הטקסט והניתוח ההיסטורי חשובה לכל מי שירצו ללכת בצעדיו של גארב ולהעשיר את עולם מדעי היהדות.
שלישית, לצד ניתוח של רמח"ל מביע גארב בספרו את עמדתו בהרבה תחומים אחרים שמושפעים מרמח"ל, לעתים באופן עקיף בלבד. גארב עוסק בניו-אייג', בפוליטיקה, במתודולוגיה של מדעי היהדות ובהתחדשות היהודית המודרנית. כך, דמותו הרחבה של רמח"ל מאפשרת לספר לבקר בין השאר את הדיציפלינה במסגרתה הוא נולד ולהציג לה אלטרנטיבות מחקריות מעניינות.
לבסוף, גארב פותח בספרו שער גדול לחוקרים שיבואו אחריו. הרבה מהתחומים בהם הוא עוסק נשארים פתוחים ומאפשרים למלומדים אחרים למצוא בקעה להתגדר בה. בניגוד לספרים המבקשים למצות את העיסוק בתחום המחקר בו הם עוסקים ושואפים להציג טיעונים מושלמים, גארב רואה בכמה מדיוניו בספר רק תחילתו של דיון, שפותח ברמח"ל אך לחלוטין לא מסתיים דווקא בו.
