הפוסט של יאיר שרקי יכול ללמד את כולנו

הפוסט שכתב יאיר שרקי הוא נס: קודם כל בסגנון שלו, שהצליח לגעת בכולם, אבל יותר מכך הוא טקסט שמלמד את כולם שאפשר להיות גם וגם, שאפשר לחיות בשלום עם הפערים שבתוכנו

נס.

הפוסט הכל כך מדובר שפירסם יאיר שרקי הוא כמעט בגדר נס, ולכל הפחות מים צוננים לנפש ציבורית מותשת וצמאה.

הטקסט של שרקי הוא נס קודם כל בסגנונו. בעידן שבו השיח הציבורי כולו, בוודאי ברשתות החברתיות, מתמלא בעיקר בטקסטים מלאי שנאה, בורות, והטחת אשמות – כלפי חזהו של הזולת, בא שרקי וזוכה לאינסוף לייקים ותמיכה מקיר לקיר דווקא סביב טקסט שכולו מבט חודר אל עצמו, וכולו אהבה. אהבה וקבלה עצמית, של זהותו שלו; אהבה לתורה ולאלוהים, אהבה למשפחתו, וגם אהבה עצומה לקהילה הדתית שמתוכה בא ובתוכה הוא מתכוון להישאר,  עם כל הקשיים.

"אוהב בנים ואת הקב"ה". יאיר שרקי
"אוהב בנים ואת הקב"ה". יאיר שרקי

ככותב מחונן, יש בטקסט של שרקי בחירה רגישה כמעט בכל מילה. הוא לא כותב 'אני הומוסקסואל', אלא 'אני אוהב בנים'. לכאורה, ניסוח ילדותי מאוד. אבל בפועל, 'הומוסקסואל' הוא קונספט; הוא משבצת, או קופסה, שמתיימרת להגדיר את האדם. 'אוהב בנים' הוא הדבר עצמו. והוא הדין בבחירה לומר 'אני אוהב את הקב"ה', במקום 'אני דתי'.

ועוד יותר מהסגנון, הטקסט הזה הוא גם נס בתוכנו. כי הוא לא מוכן לזייף, או לוותר לעצמו, באף אחד משני העולמות שנמצאים כאן במתח. הוא לא יוותר על זהותו המינית, ואף ישאף להקים משפחה, והוא גם לא מתכוון לוותר על זהותו הדתית, ועל זיקתו למשפחה הספציפית ולקהילה הספציפית שבה גדל, שגם החיבור אליהן בוודאי לא קל על רקע הזהות המינית.

הטקסט הזה יכול בוודאי לתרום רבות לצעירים וצעירות דתיים שנמצאים בדילמה דומה לזו של שרקי; אנשים שנקרעים במשך שנים בין זהותם הדתית וזהותם המינית, ולא רוצים לוותר על אף אחת מהן. הנה, יוכלו מעכשיו לומר לעצמם, אם שרקי – הסלב, העיתונאי המוערך והאהוב (והוא נבחר כעיתון האמין ביותר בישראל הרבה לפני הפוסט הזה), שמראשית דרכו המקצועית היה גם סמל להנכחה לא אפולוגטית של זהותו הדתית – יכול להרשות לעצמו להיחשף בזהותו האותנטית, אולי גם אנחנו יכולים.

ואם נזכה, הטקסט של שרקי יוכל להיות טקסט מכונן עבור כולנו. הרי בלי קשר לזהותנו המינית, כולנו קרועים בין זהויות שונות: בין מחויבות דתית לחופש ליברלי; בין אהבת הארץ לכבוד האדם; בין תמיכה בשוק חופשי לתמיכה בצדק חברתי. וכולנו נתבעים לרוב להכריע בין הזהויות: להגדיר אם אנחנו דתיים או חילונים, ימנים או שמאלנים, קפיטליסטים או סוציאליסטים.

בא הטקסט הכל כך עדין ורגיש של שרקי ומזכיר לנו: כן, אפשר להיות גם וגם. אפשר שלא תוותר על אף אחת מזהויותיך. הוא ממחיש לנו היטב מדוע באמת אין דבר שלם יותר מלב שבור. כי רק אדם שמוכן לדבוק בזהויותיו הרבות, הלפעמים מנוגדות ואף סותרות, הוא אדם שלם בנאמנותו לעצמו.

אינני מכיר מקרוב את הוריו של שרקי ואת בני משפחתו הקרובה. עם אביו, הרב אורי שרקי, נפגשתי כמה פעמים בפורום משותף, ופעם-פעמיים גם ראיינתי אותו, ואת אימו אינני מכיר כלל. אבל ביום הזה אני מרגיש צורך עז לומר להם: הפוסט של שרקי הוא עדות של כבוד לא רק לבנכם, אלא גם לכם. רק אדם שגדל בבית רציני מאוד, עמוק מאוד, שספג חינוך שמשולבים בו חופש ומחויבות גם יחד, יכול היה לכתוב טקסט כזה. אשריכם.

  • המאמר פורסם לראשונה באתר מקור ראשון
השארת תגובה