פרופ' שמריהו טלמון, חוקר המקרא הדגול, נולד בגרמניה בשנת 1920. בשנות השואה היה עצור במחנה הריכוז בוכנוולד. הוריו ושתי אחיותיו נספו בשואה והוא הצליח לעלות לארץ אחרי המלחמה. מעט אחרי עלייתו כבר היה פעיל במערכות לימוד וציבור, והתמנה לאחראי על מערכת החינוך במחנות בקפריסין לפני קום המדינה.

הישגיו של טלמון באים לידי בטוי ביטוי במחקרים הרבים והמגוונים שפרסם בחקר המקרא על כל תחומיו, עליהם זכה בפרסים יוקרתיים כולל פרס ישראל בחקר המקרא בשנת תשנ"ז. טלמון שילב במחקריו תחומים שונים, מביקורת הנוסח ושאלת הקאנון לחקר מגילות מדבר יהודה, בכולם מתגלה רגישות עמוקה לאופיו הספרותי של המקרא ולמציאות החברתית המשתקפת בו.

שמריהו טלמון היה איש לימוד ואיש מעשה. מלבד היותו מורה נערץ שתלמידים מכל רחבי העולם שיחרו לפתחו הוא היה פעיל בתוך תחומי האוניברסיטה העברית ומחוצה לה. הוא כיהן כדיקן הפקולטה למדעי הרוח בירושלים, כרקטור של אוניברסיטת חיפה כשזו אך הוקמה, וכרקטור של בית הספר הגבוה ללימודי היהדות בהיידלברג. הוא היה מעורב ביותר בדו-שיח היהודי נוצרי העולמי ובמיוחד בקרב חוקרי המקרא היהודים והנוצרים. במשך שנים רבות עמד פרופ' טלמון עמד בראש מפעל המקרא באוניברסיטה העברית, העוסק בחקר הנוסח ובהוצאת מהדורה מדעית של המקרא. במסגרת המפעל ידע לטפח לא רק את הספר אלא גם את האדם: דורות של חוקרי מקרא מובהקים צמחו במפעל המקרא והם מכהנים כיום בקתדראות רבות של חקר המקרא בארץ ובעולם. בכל מפעליו היה מעורב באופן עמוק ופעיל בלא לאות עד ליום מותו.