הגות

סגנית נשיא מכון הרטמן, רונית הד, דיברה באולפן כאן 11 על חדירת המושג "עמלק" לשיח הישראלי מאז 7.10: "מול רוע מוחלט קשה להחזיק מורכבות, אבל אפשר לזכור: במסורת היהודית, ההומניות גוברת על האכזריות"

השבעה באוקטובר מיקד את התודעה הלאומית והאישית בצורכי העכשיו וברגשות ההווה, אולם חצי שנה לאחריו, הגיע הזמן לחשוב על ישראל של מחר. כפתיחה לשיח על עתידה של ישראל, אני מציע לנסח אמנה של שאלות, כזו המציבה על השולחן את שמונה הסוגיות המרכזיות שעמן נצטרך להתמודד בישראל של מחר

בשבעה באוקטובר גויס רני יגר לשירות מילואים ארוך, ששלח אותו לפגוש את כל חלקי החברה הישראלית בהתרמות דם. הוא חזר משם עם קשרים משמעותיים, עם ספקות ועם תקווה

מאז שבעה באוקטובר, הרבָּה אנג'לה בוכדל והרבָּה תמר אלעד–אפלבום כואבות ודואגות כמו כולנו. אך בה–בעת הן רואות במשבר שאליו נקלענו הזדמנות לצמוח, ולצאת מן העבר השני של המלחמה כחברה יהודית וישראלית טובה יותר. ריאיון על כאב, על תקווה ועל המרד היהודי המתמשך במפלצות של העולם

השבעה באוקטובר חיבר אותנו באחת אל שלשלת ההיסטוריה היהודית שחשבנו שהשארנו מאחורינו, זו הרצופה תלאות, רדיפות ופוגרומים. החיבור המחודש להיסטוריה היהודית ישפיע בדרכים שונות על החברה הישראלית בעתיד הקרוב. עלינו לדאוג לכך שהוא לא יבוא על חשבון המאמץ המכונן של הציונות: החזרה אל ההיסטוריה האנושית

הרוע הצרוף שחווינו בשבעה באוקטובר מייצר קושי מול התפיסה המונותאיסטית הגורסת כי האל הוא טוב הפועל באופן צודק. הפתרון טמון בהעברת האחריות לטוב ולרע בעולם אל האדם, אשר הוא ורק הוא עשוי לחולל את הנורא מכול, ויכול גם לבחור להיאבק למען הטוב

גילויי הסולידריות יוצאי הדופן בשבעה באוקטובר ובשבועות שאחריו יצרו הרגשה שסופסוף החברה הישראלית מממשת את האתוס שלה: "כל ישראל ערבים זה לזה", אולם מהר מאוד חזרו גם המריבות והשסעים. במקום להתאכזב מכך כל פעם מחדש, אפשר לנסות נתיב אחר: יצירת סולידריות מבוססת סבל, שתוכל להתמיד לאורך זמן

השבעה באוקטובר חולל משבר חריף ביחסים בין האזרחים היהודים לערבים הפלסטינים, המחייב אותנו לחפש דרכים חדשות לעיצוב חיים משותפים בישראל. עלינו לכונן שיח חדש, המתבסס על נוכחות הזהות הליברלית האוניברסלית בשני הצדדים, אך בו–בזמן מחזק את שייכותם של הפרטים בכל אחת מהקבוצות למרכיבי הזהות הלאומיים והמסורתיים שלהם

בשבעה באוקטובר הושלכנו למחוזות חוסר האונים וההפקר. במשך שעות ארוכות ונוראות החזקנו את הידית של דלת הממ"ד בביתנו בקיבוץ נירים, כשציידי חמאס מבקשים את נפשנו בחוץ. כדי להביט אל העתיד, כדי לתקן את הנפש הפצועה והגוף המנוקב, עלינו לפסוע בארבעה נתיבים שאותם שרטט הרב קוק לפני כמאה שנים

אירועי השנה האחרונה אינם מאפשרים להמשיך לפעול לשילוב החרדים בחברה הישראלית כפי שעשינו עד היום. עלינו לעצב פרדיגמת שינוי חדשה לחברה החרדית, שתעקוף את ההנהגה החרדית, ובו–בזמן תתבע גם מן הישראליות החילונית חשבון נפש נוקב

הקריאות לשיח מאחד ומפייס מאז השבעה באוקטובר אינן אלא מסווה להמשכו של אותו שיח מפלג ומדיר שהתקיים עד אז. דמוקרטיות ליברליות נוטות לצמצם את מרחב המחלוקת ושואפות להסכמה, אך בחברה הישראלית חוסר הנכונות לקיים את המחלוקות מסוכן יותר מהמחלוקות עצמן

פעולה אקטיביסטית דורשת שכנוע עמוק בצדקת הדרך, ידיעה ברורה של השינוי שצריך לחולל ותחושת שותפות, אולם השבעה באוקטובר ערער את ידיעותינו ואת קבוצות השייכות שלנו. במקום להיכנס מכך לשיתוק, זה הזמן לאקטיביזם מסוג חדש, שיכול להביא מזור לחברה הישראלית

מחשבות על פרוגרסיביות ולאומיות בעת הזאת

הד דיברה על החוסן המוסרי שהמלחמה גילתה בחברה הישראלית ואמרה: "כדי להמשיך לחיות טוב עם עצמנו, נהיה חייבים להחזיק במורכבות שבין החובה להגן על עצמנו, לבין המחיר המוסרי שגובה המלחמה"

7.10 חידד בציונות הדתית, כמו בכלל החברה הישראלית, את תודעת הברית המשותפת. רק שבניגוד לפרשנות החילונית לברית הזו, בציונות הדתית היא קיבלה משמעות דתית, ותפסה מקום מחודש באידיאולוגיה

ההסטוריה הוכיחה שבשם ערכים חשובים כמו שוויון, לאומיות, או מסורת - נעשו מלחמות שפגעו בצורה אנושה בחירויות. לכן החירות של היחיד היא הערך שצריך להגביל ולבקר את כל הערכים האחרים

ערב ההשקה לספר "רסיסי לילה" של אילה דקל נערך בסימן יצירה בזמן מלחמה. "התאהבתי בגיבורת הספר, החלוצה חיותה בוסל, כי היא לא ויתרה, למרות הקשיים", העידה דקל

מהצרעת כבר נפטרנו, הודות לרפואה, אבל תומר פרסיקו חושב שנגע אחר פוגע בנו כעת