השבוע, אביטל כהן ברנר משתפת אותנו בנקודת מבטה על פרשת נח.
פרשת נח, כמה רלוונטי שלפעמים יש מבול ובחוץ הכל משתולל וצריך לעשות תיבה. צריך להסתגר קצת.
פרשה זו מתאימה תמיד לתחילת החורף שבעצם צריך קצת להתכנס פנימה. השנה הזו, הפרשה מתאימה במיוחד, אמנם בחוץ אין מבול אבל יש הרבה בלאגן, ואנחנו צריכים קצת כל אחד להתכנס לבית שלו, לתיבה שלו, לפנים שלו. מהתיבה הזו אפשר ללמוד כמה דברים.
"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" הקב"ה מצווה את נח לעשות צהר לתיבה.
יש מחלוקת, מה זה צהר?
נלך על הפרשנות שצהר זה חלון. ונח מצתווה לעשות חלון לתיבה, לא להיות שקוע בתוך תוכו ורק לדאוג לעצמו, אלא להיות עם איזשהו קשר למה שקורה בחוץ.
הכוונה אולי להפיץ מהטוב ומהאור שלו החוצה, ואולי זה רק להסתכל החוצה ולראות מה קורה שם, לא להתנתק ולדאוג רק לעצמי ולדעת שאני רק בחיים שלי וחוץ מזה לא מעניין אותי, אלא לדעת שיש קשר עם העולם בחוץ.
אני חושבת שזאת הזדמנות מאוד משמעותית במיוחד בתקופה הזאת, שכל אחת סגורה בתוך הבית שלה, ולומדת ושקועה בטוב וברע, להיות בקשר עם החוץ, לראות מי צריך עזרה, מה אנחנו יכולות לתת מעצמנו, איך אנחנו יכולות להיות מעורבות קצת במה שקורה בחוץ ולהיות עם עיניים פקוחות החוצה.
בחסידות אומרים, שתיבה זה לא רק תיבה שנח בנה, אלא שתיבה זה מילה, זה הדיבור שלנו. בין אם הוא דיבור של תפילה ובין אם הוא דיבור בזום או בטלפון, כי בתקופה זו, שאנחנו בבית כל הזמן אז מה נשאר לנו? זה הקשר היחיד שלכאורה יש לנו עם החוץ. אז במיוחד בזמן הזה, אנחנו צריכים לבדוק שהדיבור שלנו הוא דיבור מאיר, שיש בו צהר, הוא דיבור שפותח דיבור, שיש לו קשר ואור ואכפתיות למה שקורה מסביב.
זה נראה נורא פשוט. נח לא יכל לדאוג יותר ולעשות יותר למען אחרים? בתוך הסיטואציה הזאת שמאלצת כנראה הסתגרות ומאלצת כל אחד להיכנס לתוך התיבה שלו. כמה מילה אחת, צהר, חלון, כמה אור אנחנו יכולים עוד לעשות בעולם שלנו גם במצב הזה. לדעת שיש זמנים להסתגר, להיכנס לתיבה, לדאוג פנימה לעצמנו, אבל גם שם תמיד יש צהר.
מקווה שאתן בטוב, ומאחלת לכן שתהיה שנה טובה, מתוקה ושמחה. ושמהאתגרים האלה נלמד נצמח ויכנס לנו אור פנימה ואנחנו נוציא אור החוצה.
