השבוע, קרן הראל גורדון מציגה לנו את פרשת השבוע מנקודת מבטה.
הידעתן שהשבוע היה שבוע העליות?
בהרבה מבתי הספר מציינים השבוע את פרשת לֶךְ לְךָ כשבוע שבו לומדים ומציינים את העליות השונות לארץ.
באופן מתאים לתקופה הזאת, אימי שעלתה לארץ הוזמנה לדבר בזום בכיתה של הבן שלי. לספר את סיפור העלייה שלה. היא עלתה מארצות הברית, בשנת 66 ומאז היא כאן בארץ.
אני בטוחה שכמעט לכל אחת ואחת מכן יש במשפחה איזשהו סיפור עלייה. סיפור על אדם או משפחה שבחרה לעזוב את המקום שבו הם היו כדי להגיע לארץ ישראל. בפרשת השבוע, לך לך – זה מה שעושה אברהם.
בעצם המעשה של העלייה, אנחנו מתחברות בצורה הכי עמוקה אל אותו מעשה שעשה אברהם, אל אותו ה"לֶךְ לְךָ" שאברהם צווה וקיבל עליו את הציווי.
למרות שהרבה דברים נאמרו על פרשת לֶךְ לְךָ, אני רוצה להזכיר את המשמעות של ההליכה, של לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום חדש. המשמעות הזאת נושאת ברובה המון אתגרים.
תחשבו רגע על סיפורים ששמעתן במשפחה על היציאה והעלייה ארצה. איזה כוחות נפש ואיזה אתגרים כרוכים בלעזוב מקום שבו גדלת מבחינה תרבותית, משפחתית ושפה וכו', ולהגיע אל מקום חדש.
אברהם אבינו נותן לנו את הכיוון הזה ובמובן מסוים הוא משאיר אותנו עם מסורת של הליכה, עם מסורת שכל הזמן צריך ללכת ולהתקדם. ללכת ולנסות מקומות ודברים חדשים. הרבה מאוד שנים, יהודים בעולם קראו את פרשת "לֶךְ לְךָ" והם לא יכלו ללכת מהמקום שבו הם היו.
לא הייתה להם אופציה לצאת.
והינה אנחנו נמצאות בתקופה שכבר כמה עשרות שנים, אנחנו רואות שיהודים יכולים לבחור ללכת בעקבותיו של אברהם. לעשות את ה"לֶךְ לְךָ" שלהם ולהגיע לארץ ישראל.
אנחנו עכשיו בארץ ישראל מנסות ליישם את מה שאברהם בעצם התחיל. אנחנו מנסות לקחת את ה"לֶךְ לְךָ" ולהתקבע. לחיות פה את המשולש הזה שבין האדם, אלוהים והמקום. בפרשה שלנו אנחנו בעצם מכירות בפעם הראשונה את המשולש.
ברגע שמגיעים למקום, יש לנו גם את המחויבות להפוך אותו למקום שבו שוכן אלוהים. כשאברהם מגיע לישראל, הוא בכל מקום בונה מזבח. והמזבח בעצם זה האמירה שהוא מנכיח את אלוהים במקום הזה.
אני מחבר בין המקום לביני לבין אלוהים. וכשאנחנו נמצאות היום, 70+ שנה במציאות של מדינת ישראל אנחנו צריכות לשאול את עצמנו, על החובה שיש לנו לקחת את העשייה הזו של אברהם, שהוא הגיע למקום החדש והוא הנכיח בו אלוהים ואמר, כאן יהיה מקום שיהיה מיוחד לנו, לעם ישראל והיום, 3000 שנה אחרי, אנחנו שואלות את עצמינו- האם אנחנו מצליחות פה בארץ ישראל לחיות את אותה המסורת שאברהם התחיל? האם אנחנו מצליחות להנכיח את אלוהים במקום הזה? האם אנחנו מצליחות לבנות חברה שמושתת על ערכים שנובעים מתוך מציאות של הקב"ה בעולם? אני חושבת שאלו שאלות שאנחנו צריכות לשאול אותנו היום, ובטח ביום שבו אנחנו מציינות את יום רבין. שאנחנו שואלות איזה מן חברה אנחנו רוצות שיהיה לכל אותם האנשים שעשו את ה"לֶךְ לְךָ" שלהם אל ארץ ישראל. איזו מין מדינה, איזו מוסריות אנחנו מבקשות להנחיל בתוך המקום הזה שאליו הגיע אברהם לפני דורי דורות.
אני מאחלת לנו שנוכל לשמוע את אותה קריאה של "לֶךְ לְךָ" שנוכל להתהלך פה בארץ ולהבין איך אנחנו בעצם מנכיחות את אלוהים, מחזקות את החברה, מחזקות את המוסריות, מחזקות את הברית הזו שבנינו, לבין הקב"ה לבין המקום. שבת שלום.
