השבוע, שכבת י"ב מספרת לנו על פרשת השבוע – פרשת זכור.
יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ–וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.
יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ–תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. (דברים כ"ה)
בשבת הקרובה, השבת שלפני פורים אנו קוראות בהפטרה את פרשת זכור. בפרשה זו, אנו קוראות את הציווי להשמיד את זכר עמלק. אך מדוע מצווה התורה להעניש את עמלק בצורה קיצונית כל כך? כאשר לדוגמה עמון ומואב לא נענשים בחומרה כזו "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה… עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" (דברים כ"ג פס' ד'-ה').
אומרת לנו התורה שעמלק נענש כי "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ"- עמלק רואים את אלו מעם ישראל שהם חלשים ועייפים והולכים בקצוות העם, ומנצלים את מצבם השברירי כדי לפגוע בהם. כלומר, עמלק נענשים על כך שחטאו חטא מוסרי. ועל החטא המוסרי שהם מבצעים הם נענשים בחומרה יתרה. גם חטאם של עמון ומואב הוא במישור המוסרי, שלא קידמו הולכי מדבריות בלחם ומים, ולכן אין לדרוש שלומם לעולם ולא יבואו בקהל ה'. עמון ומואב נמנעו מלהיטיב להולכי מדבריות ולכן יש להימנע מלעשות עימם טובה. עמלק לא רק נמנע מלהיטיב אלא הירע להולכי מדבריות, ולכן יש למחותו.
מכך שהתורה מתייחסת בחומרה יתרה לעבירות הקשורות למוסר, אנו יכולות ללמוד כמה חשוב שנתנהל בצורה מוסרית ומצפונית. שתמיד נדאג לחלש, ולא ננצל אותו. כי זהו הדבר החשוב ביותר בעיניה של התורה. עד כדי כך שעבירה על הדבר גוררת אחריה ציווי חמור ביותר.
שבת שלום!! י"ב
