פרשת במדבר, כמעט שבועות, תשפ״א
חי צומח דומם.
ומה עוד?
ברוכות הבאות אל ספר במדבר.
זה הספר שבו מתרחשות חלק מהדרמות הגדולות של בני ישראל.
נכון שהיו לנו כבר יציאת מצרים, והיה לנו מתן תורה. אבל עכשיו עם ישראל במסע אל עבר ארץ ישראל. והמסע הזה הוא מסע מאד הפכפך.
יש להם מנהיגים, יש להם תורה, יש להם משכן.
ועדיין אין להם ארץ. אין לעם ישראל את הביטחון של המקום שהוא שלהם. הם במדבר. כל מי שטיילה במדבר יודעת כמה המדבר יכול להיות מרשים ויפה ומפתיע. וכמה הוא יכול להיות מקום קשה. יבש. ולעיתים מסוכן. אז איך הולכים במדבר? איך שורדים את המדבר?
שפת אמת רוצה לתת לנו כיוון שמחבר בין המדבר אל התורה.
כיוון שאנחנו ממש רגע לפני מתן תורה הדברים שלו בדיוק מתאימים לנו.
״במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו' מדבר תהו הי' העולם קודם קבלת התורה כו'.
פי' שהקב"ה מצא את בנ"י שהם ידעו והבינו כי המה תהו בחסרון התורה. ועי"ז שהי' חסרים בעצמם נתן להם התורה״.
בעולם שלנו אנחנו מבדילות בין סוגים שונים של ״דברים״ – דומם, צומח, חי, מדבר. כוח הדיבור הוא הכוח המייחד שלנו כבני אדם. הוא הדבר שמאפשר לנו להביע רעיונות, רגשות, מחשבות. לתת ביטוי ושם לדברים שיש בעולם. לכן זה הכוח שמייחד אותנו כבני אדם. שיש לנו רוח ממלא.
אז מה כל זה קשור אלינו היום?
אומר השפת אמת, היכולת שלנו להגיע אל המקום הייחודי שלנו, המקום המדבר. כשאנחנו יודעות לשים את עצמינו כמדבר. כמקום ראשוני, שומם, ריק שאולי לפעמים נראה שהוא תוהו ושממה.
״אעפ"כ בנ"י יודעים כי הביטול להשי"ת עולה על כולנה. כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי. פי' שהוא כמו דומם ומבקש יותר שלא יהי' ברשות עצמו לעשות ולדבר ברצונו רק להתמשך אחר הנהגת הבורא ית"ש. וזהו ענין מדבר שבהיות שהוא מדבר אעפ"כ הוא מדבר שמבטל עצמו להיות נמשך אחר הנהגת הבורא ית' כנ"ל. יצרנהו הוא הצורה שע"י הדגלים הבין וידע כל א' את מקומו. ובודאי הדגלים מרומזין על שורש הצורה של כלל ישראל. ויתילדו על משפחותם הוא בחי' הנ"ל אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו' ובמ"א כתבתי עוד מזה״. ״שבהיות שהוא מְדַבֵר, אף על פי כן הוא מִדְבַר״ אפילו שיש בי את הכוח את התכונה הכי נעלה מבין כל הנבראים, אני שמה את עצמי כמדבר. כי רק אז, אני בעצם יכולה באמת לקבל תורה.
התורה נתנה לנו במדבר, כי רק אם אנחנו בענווה, בביטול – אנחנו יכולות באמת לקבל תורה. זו בקשה קשה מאד. אנחנו יודעות שאנחנו גם רוצות להיות עם תעוזה, עם העזה, עם ביקורת, וחשיבה עמוקה. אבל – קודם – צריך לשים עצמינו כמדבר כדי לזכות להיות עם הכוח המדבר, היוצר. לדעת שהמדבר זה לא כלום, אלא מדבר זה קצת בלאגן, אי סדר והכוונה של התורה היא לעשות סדר. לתת משמעות בתוך מה שיכול להיראות כריק. (ודרך אגב גם של המסדר והמפקד שפותח לנו את ספר במדבר.. מטרתו לעשות לנו סדר בתהו)
זהו האתגר של עמי ישראל במדבר, הם מחפשים משמעות, הם מחפשים את הדרך לקבל על עצמם את התורה. לפעמים הם לא שמים את עצמם כמדבר, הם לא באמת מוכנים לקבל על עצמם את התפקיד. יש את עם ישראל המתלונן, יש לנו את המרגלים, יש לנו את קורח, יש לנו את פנחס. יש הרבה תעוזה – שהיא לפעמים חשובה מאד ולפעמים נחוצה ואפילו טבעית. אבל כדי להיכנס לארץ ישראל – עם ישראל היה צריך להיות במדבר כדי להבין בעומק מהי ענווה שקושרת אותו לתורה ולקב״ה.
עם ישראל זקוקים לאותם 40 שנה במדבר כדי להשיל מעצמם את העבדות של מצרים כדי להבין שהם מתחייבים למערכת יחסים אחרת – עם הקב״ה ועם ארץ ישראל.
מהמקום הזה, אני רוצה לברך אותנו, שנגיע אל מתן תורה כל אחת מתוך המדבר שלה, אבל שתוכלו למצוא מתוך המדבר שלכן את הדברים שהתורה מעניקה לנו. מתוך מקום של ענווה וחיבור אל התורה – נוכל להרבות בדברי תורה. ומשם להגיע אל ארץ הקודש שלנו.
שנרבה בתפילה ובלימוד על הארץ הבוערת שלנו.
והלוואי ולא נזדקק לשוב למדבר ממשי .
שבת שלום וחג שבועות שמח.
