ישראל היא מדינה יוצאת דופן. מצד אחד, ככל מדינה אחרת, אחריותה היסודית היא לשמר את עצמה: להגן על אזרחיה ולקדם את רווחתם. במובן זה, ישראל היא מדינה רגילה, ועליה להישאר כזו. בה בעת, ישראל אינה רק מדינתם הריבונית של אזרחיה אלא נשאית של שלושת אלפים שנות ערכים יהודיים, אחריות מוסרית וכיסופים. ישעיהו הנביא ניסח זאת באופן הטוב ביותר: "נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ".

לא קל להיות גם מדינה רגילה וגם "אור לגויים". כפי שטען זאב ז'בוטינסקי, אין ספק שהמטרה השנייה היא החשובה יותר, אבל אי אפשר להתפנות אליה אלא לאחר שמבטיחים את השגת המטרה הראשונה. כך או כך, ישראל אינה ישראל אלא כשהיא שואפת לממש את שתיהן.

את אותה דואליות נקרא לגלם בתוכו העם היהודי. מצד אחד, המסורת מטילה עלינו למלא את האחריות המוסרית של שימור חיינו: "חייך קודמים לחיי חברך". בה בעת, אסור לך להרוג אדם אחר חף מפשע כדי להציל את עצמך, שכן – כמו ששואל התלמוד – מי אמר שדמך שלך אדום יותר משלו? מצד אחד החיים עצמם קודמים לכול; ומצד שני, בנסיבות מסוימות אנו נדרשים להקריב את חיינו ואת רווחתנו, שכן אם לא נעשה זאת – החיים לא יהיו ראויים לחיותם. כפי שפסק הרמב"ם: "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'; ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר 'ולא תחללו את שם קודשי'".

אך ישנם בינינו מי שחיים לאורה של תורה אחרת. אף שהם מקיימים מצוות באדיקות, וכביכול מאמינים באותו אלוהים ומתפללים אליו, ביסודו של דבר הם דבקים בדת אחרת מזו שעל ברכיה אני התחנכתי. אמנם גם יהדותם שלהם מעוגנת בכָּתוב, אבל ידוע – כדברי שייקספיר – שגם "השטן יודע לצטט את התנ"ך לפי הצורך".

אין לי עניין להתפלמס עם אידיאולוגיות יהודיות גזעניות ופשיסטיות, כי כפי שמלמדת אותנו המסורת "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע". העובדה שתקומת ישראל אפשרה את צמיחתן של תועבות כאלה היא מקור לכאב גדול, למבוכה עצומה, ובסופו של דבר – לתחושת אחריות. כמורה, מפעל חיי הוא להבטיח שאידיאולוגיות כאלה ימשיכו להידחק לשוליים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו – אתה יודע שאין זה ראוי. אוהבי ישראל, במדינת ישראל עצמה וסביב לעולם, מתבוננים בך, ראש ממשלתנו, בתחושה גוברת של דאגה וחוסר נוחות; הם  רואים כיצד אתה כורת בריתות עם משטרים פשיסטיים ואנטישמיים.

עד כה נהגנו להצדיק מהלכים כאלה כהכרח ריאל-פוליטי. אכן, ישראל זקוקה לבריתות פוליטיות, גם אם לעתים בעלי הברית ראויים לגנאי; אפשר להושיט יד להונגריה מבלי להיעשות הונגריה. אבל כעת אתה מעצב מחדש את ישראל עצמה, ובוחר ללכת בנתיב שלא ראוי ללכת בו. במו-ידך אפשרת לשלֵב מפלגה יהודית פשיסטית בלב-לבה של הפוליטיקה הישראלית, ומה שיותר מדאיג – בקואליציה שאותה אתה חותר להקים. השאלה כבר איננה עד כמה מתועבת מפלגת "עוצמה יהודית" ועד כמה מתועב המצע שלה. השאלה היא באילו עקרונות מוסריים מחזיק מי שמוכן לשתף איתה פעולה. אי אפשר לעלות לשלטון בזכות "עוצמה יהודית", להעניק לה נוכחות בכנסת וכיסא ליד שולחן הממשלה, ובה בעת לטעון שידיך נקיות ואינן מוכתמות בחבירה אליה.

החלטתך לגבי "עוצמה יהודית" לא נועדה לשרת את ארצך אלא לשרת את עצמך ואת אחיזתך בשלטון. ואם תטען כי אין הבדל בין השניים, כי אז, אדוני ראש הממשלה, הבעיה גדולה פי כמה.

אדוני ראש הממשלה, אתה מתגאה בהיותך מנהיג העם היהודי. אבל את התואר הזה יש להרוויח, והוא אינו נקנה מתוקף המעמד הפוליטי, מרשים ככל שיהיה. עם ישראל, עמנו, מעולם לא הגדיר את עצמו רק במונחים של יכולת צבאית, כלכלית או מדעית. כדברי הרמב"ם, "כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד, חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה – ביישנין, רחמנים וגומלי חסדים".

אדוני ראש הממשלה, המקום אליו אתה מושך כרגע את חיינו הפוליטיים ואיתם את מדינת ישראל כולה –  איננו מקומנו. זה איננו מקום יהודי. גם תשואות סוערות בוועידת איפא"ק הקרֵבה לא יכתירו אותך כמנהיג העם היהודי. איבדת את תביעתך לתואר הזה.

ישראל, כמולדת העם היהודי, זקוקה למנהיג שנפשו ורוחו פתוחות וקשובות לשיעור הבסיסי הזה של מסורתנו:

"ואהבת את ה' אלוהיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמיד חכם, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? 'אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה… ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו…'אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמיד חכם ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? 'אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה… ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו'.תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פו עמ' א

אדוני ראש הממשלה, מבחנו של מנהיג יהודי אמיתי, מנהיגה של ישראל, הוא ביכולתו לגרום לכך שישראל, העם היהודי והיהדות יהיו "מתאהבים על ידו". כדי שמדינת ישראל תהיה חזקה ומשמעותית לכלל העם היהודי, תורה צריכה לצאת מציון. אך בשל מעשיך, לא ברור עוד אם התורה הזו תהיה תורה של שנאה ועוול או שמא תורה של חמלה וחסד; תורה של חושך או תורה של אור. ישראל ועם ישראל זקוקים למנהיג שיודע בבירור את התשובה לשאלה הזו.