השבוע, קרן הראל גורדון משתפת אותנו מנקודת מבטה על פרשת השבוע, אחרי מות קדושים.
״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי״
איך אנחנו יודעים מה זה אומר להיות קדושים?
מה זה אומר להיות קדושים – כי ה׳ הוא קדוש?
אני רוצה לתת כמה כיוונים על מה שהפרשה מציעה לנו.
הפרשה מתחילה בכותרת המאד רחבה הזו ואז מתחילה רשימה ארוכה של – מה צריך לעשות כדי להיות קדושים.
אז איפה מתחילה הקדושה? מיראת ההורים ומשבת.
אלו שני הדברים הראשונים שאם אנחנו מחזיקות בהם, אנחנו מחזיקות במשהו מן הקדושה.
הבסיס הכי ראשוני שלי לעולם נובע מתוך המקום המשפחתי שלי.
תמיד יהיה כוח לחיבור המשפחתי שאין לשום קשר אחר.
ושבת. החוויה הכי קבועה של קדושה – של הבדלה, ייחודיות, הפרדה מהשגרה. מעניין שדווקא זה שהשבת חוזרת על עצמה כל שבוע – נותן לה את מימד הקדושה שלה. לכאורה, אין ייחודיות במשהו שחוזר על עצמו כל הזמן. אבל דווקא המרחב ששבת מייצרת, מאפשר לנו לחוות קדושה כל שבוע מחדש.
הפרשה ממשיכה ומדברת על המון מעשים שונים, רובם דברים שלא עושים – מצוות לא תעשה, אבל חלקם דברים שהם מצוות עשה.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ מעניין לראות שהקדושה נכנסת לכל מקום בחיים.
היא בשדה מול העניים, בעבודת המקדש אל מול עבודה זרה, מול האנשים הזקנים, והיא גם במערכת המשפט. אין מקום שבו אנחנו לא יכולות לייצר קדושה.
הקדושה לא שייכת למישהו, או למקום מסויים – הקדושה היא דבר שאנחנו מייצרים בכל רבדי החיים. ועדיין. מה זה אומר להיות קדושים בכל רבדי החיים. איך אנחנו עושות את זה?
הבית יעקב נותן כמה כיוונים :
״עניין קדושה – היינו שיהיה כל פעולתך בדרך האמת. שיהיה לך יתרון דעת בכל פעולתך. שזה שעושה בחושך , אין לו נחת רוח וכל פעולותיו הוא בדרך אגב וטפל ואינם מעומק״. אומר הבית יעקב, קדושה היא כשאני עושה דברים מתוך שיקול דעת, ולא כבדרך אגב. שיש לי בהירות לגבי הדברים שלי ואני משתהה לפני שאני עושה. ההשתהות הזו מאפשרת התבוננות, וכפי שהוא מסביר, לפעול מתוך נחת רוח, לא מתוך אינסטינקט.
תחשבו כמה פעמים אנחנו מגיבות מיד – והתגובה שאין בה השתהות יכולה להיות פוגענית. כמה פעמים אנחנו לוחצות על ה send לפני שאנחנו מפעילות שיקול דעת.
הקדושה נוצרת אולי, בהשתהות של הרגע וביכולת לבחון את המעשה שלי ולפעול מהמקום הנכון. מהמקום שבו אני מחשבת את מה שאני עושה כי אני מבינה שיש משמעות לפעולות שלי.
הדבר הזה נכון לגבי כל כך הרבה דברים.
מול ההורים שלנו.
מול מי שחלש, עיוור, דל
כשאנחנו נדרשות לשפוט.
כשאנחנו קוצרות את השדה שלנו.
כשנצטרך לשלם למישהו.
כשבקצה הלשון תעמוד הרכילות הכי חמה שעברה עכשיו בווטסאפ.
נשתהה. רגע נחשוב מה זה יכול לגרום למי שהדברים נאמרים עליה. ובבחירה לקיים את ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל״ – אנחנו מייצרות מרחב של קדושה.
כי רגע חשבנו על זה, לקחנו בחשבון את ההשלכות, ראינו שיש לפנינו מישהי שיכולה להיפגע. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי.
ועוד אומר הבית יעקב: ״קדושה – הוא ההיפך מדברים של מה בכך… שבכל פעולה ופעולה ובכל מחשבה נמצא טוב והיפוכו…״
בכל דבר שאנחנו עושות, אנחנו יכולות לבחור ליצור קדושה.
בכל פעולה שנעשה יש פוטנציאל של טוב ורע.
להיות קדושים – זה לבחור להשתהות, להתבונן, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. ליצור את הקדושה מתוך המעשים שלנו קדושה.
כל המצוות האלו ניתנו לנו כי כנראה יש בנו, בני האדם נטיה לגנוב, לעשוק, להיות כהי לב למי שזקוק לעזרה. כי זה אפשרי.
אפשר לנהוג ככה, ואפילו כשאנחנו יודעות שיהיו לזה השלכות ואולי אפילו עונשים. אבל דווקא הבחירה שלא לנהוג ככה, היא זו שמייצרת חיבורים בין אנשים, בין אדם לאדמה, בין אדם לאלוהים.
כי שום דבר לא מובן מאליו, כשמאמינים שהמעשים שלנו משנים מציאות לטובה – אז קדושה נכנסת אליהם.
שנזכה שמתוך הדברים האלו תצא הרבה קדושה.
גם בפרטים הקטנים של היום יום. במפגשים השגרתיים שלנו עם המציאות. לכו להפיץ אור.
