תמכו בנו
תולדות : בראי החדשנות והשימור

השבוע, חגית לזרוס משתפת אותנו בנקודת מבטה על פרשת השבוע.

פרשת השבוע, פרשת תולדות מעמידה במרכזה את דמותו של יצחק.
אני רוצה להתמקד בדמות של יצחק. התורה מספרת במהלך הפרשה כל מיני סיטואציות שאותם עובר יצחק :
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק.
וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם;

בהמשך אומרת התורה –
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר: …וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. 

מוסיפה התורה ומספרת –
וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.

כשאנחנו קוראים את הפסוקים האלו, נדמה שכבר היינו בסיפור זה.
שידור חוזר של מציאות שכבר אברהם אבינו, אביו של יצחק חווה אותה. גם אצל אברהם היה רעב, הוא קיבל את אותן הבטחות מהקב"ה וגם הוא היה צריך להתמודד עם אותה סיטואציה שצריך להחביא ולשקר לגבי האישה כי אברהם פחד מאבימלך. אצל יצחק, הוא פוחד מאנשי המקום והוא צריך לשקר ולהחביא את רבקה.
התחושה שנוצרת, שיש משהו ביצחק שהוא בצל של אברהם. הוא מצטייר כמשהו קטן, אפור, חסר מעוף, חדשנות, יצירתיות.

אפילו בעניין הבארות נאמר:
וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו–סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר.
וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.
יצחק חופר את אותן בארות שאביו חופר וגם נותן להן את אותם השמות. הוא נראה, עאמור, מאד אפרורי, מאד פסיבי, לא מחדש, לא מקדם, לא יוצר. דמות שיש בה משהו מאכזב.

ובכל זאת – אפשר ללמוד עיקרון מאד משמעותי מהפער הזה שבין החדשנות של אברהם לבין השימור של יצחק. אברהם מחדש, פורץ דרך, מגלה את הדת המונוטאיסטית, מגלה את אלוהים, מנפץ את האלילים, יוצר מרחב תרבותי ודתי חדש. יש פה פריצת דרך וחידוש מאוד חשובה, ומצד שני יש חשיבות מאוד גדולה להמשיך את התפיסה, את התורה ואת האידיאולוגיה. זה מאתגר מאוד, כי האידיאולוגיה צריכה להיות מלהיבה ומרווה לצורך שיש לכל דור ודור. צריך למצוא את הרלוונטיות, המקום ואת החשיבות שלה בכל דור ודור. צריך איזשהו גילוי חדש שהופך אותה למשמעותית. כל התחלה לא פשוטה, אבל גם שימור החידוש הוא דבר מאתגר מאד. ועם כל זה שכל ההתחלות קשות – ההמשכיות והטמעת החידושים תוך יצירת עומק ומשמעות לטווח ארוך הם קשים לא פחות ותובעניים אולי הרבה יותר. קשה לכבוש את ההר אבל קשה גם להישאר בפסגה ולבסס שם חיים שדורשים התמדה, עקביות, נחישות, עבודת עומק.

הרב שטיינזלץ מסביר את הסיפור של הבארות באופן אחר. הוא אומר שהתיאור של הבארות שנסתמו, המילה "סתמום" זה מלשון סתם, סתמיות. סותמי הבארות של אברהם בעצם רצו עולם שבו הכל שטחי, עולם שאין בו עומק. הם בעצם לא התעניינו בתפיסות החדשות ובאידיאולוגיות החדשות. ויצחק חפר לעומק, חפר פנימה. הוא חיפש את המקום המעמיק שיש בו מים חיים שירוו את הצמא הרוחני של אותו דור. וימשיכו את הדרך של אברהם אבינו שיצר וייסד.

תנועת ההמשכיות נורא חשובה ואפשר לראות את התנועה הבין דורית גם בדור המייסדים, אחרי שלחמו וייבשו את הביצות, בנו את המדינה.
מה התפקיד שלנו כדור המשך? איזה נקודות אנחנו רוצים לפאר ולהמשיך ולהעלות אותם לדרגה יותר גבוהה בחברה הישראלית? לא לתת לחלום להפוך לסתמי ושטחי, אלא לתת לו קיום ולהאיר עוד ועוד עומקים.

זה התפקיד שלנו כדור ההמשך. אני חושבת שהרעיון הזה חשוב מאוד. דווקא השבוע שציינו את חג הסיגד עם אותם עולים שהגיעו מאתיופיה, ורצו דרך עם חלום כלכך חזק והצליחו להגשימו בשמחה והתלהבות, ממש בחירוף נפש. מה קורה בדור הבא? האם ההתלהבות הזאת נשמרת? או שמשהו הלך לאיבוד? מה התפקיד שלנו?
חברה ישראלית ותיקה שנמצאת בארץ בקיבוץ הגלויות, האם אנחנו הופכים את העלייה לעוד עלייה ומאירים את המורכבות והקושי שבה? או שאנחנו רוצים לפתוח את הלב שלנו ולהאדיר את החלום של מדינת ישראל כמדינה של הבית היהודי, של כל התרבויות שהגיעו מכל מקום בעולם ולתת את התחושה הכי טובה ואת ההתאקלמות הכי טובה בבית היהודי הזה.

אני מאחלת לנו באוירת חודש כסלו, שנדע לא רק להצית ולחדש אלא גם לשמר את הדברים שכבר דולקים ולהאיר עוד פינות ולפרוץ עוד מקומות חדשים ולהעמיק ולמצוא את החיוניות והרלוונטיות ואת היופי שיש באידיאולוגיה שאנחנו חיים לאורם גם בדור שלנו.

את כל זה אנחנו יכולים ללמוד מהאישיות של יצחק שמסתבר שהיא לא כלכך אפרורית, היא דמות בעלת הרבה כוח וחשיבות לטווח ארוך וזה ערך שאנחנו לומדים בפרשה הזו.

השארת תגובה