תמכו בנו
ראש חודש שבט – פרשת וארא

השבוע, קרן הראל גורדון, מציינת את דבר התורה לכבוד ראש חודש שבט.
"ובשבט חמה הפציעה ליום אחד".

נראה שהחמה הייתה בחוץ לא מעט בחודשים האחרונים ואילו עכשיו אנחנו מבקשות שהיא תסתתר מעט מאחורי עננים של גשם שאנחנו כל -כך זקוקים לו.

ראש חודש היום – שבט.
שבט – ראשי תיבות – שנשמע בשורות טובות. כך שמעתי שאנשים אומרים. ובאמת כולנו נושאות תפילה שהחודש הזה יביא איתו – ברכה, רפואה, פרנסה, רווח והצלה לנו לכל יושבי תבל.

ראש חודש הוא באמת זמן מיוחד. אז אני מרשה לעצמי, למרות הדברים הגדולים שמתרחשים בפרשה וארא,  רגע אחד להיות בחגיגה של ראש חודש.

אצל סבתא שלי, סבתא לאה, בכל ראש חודש הבית היה נראה אחרת מכל יום. היא הייתה לובשת חולצת חג, מדליקה נר, לא עושה את מלאכות הבית, יושבת ואומרת תהילים. ראש חודש זהו החג של הנשים.
פעם בחודש, במחזוריות, כמו שנשים יודעות, אנחנו עושות הפסקה קטנה ומאפשרות לעצמינו ולסביבה להתחדש. הירח נמצא בנקודה הכי קטנה שלו בשמים וממנו הוא הולך וגדל הולך ומתעצם, מזכיר לנו שגם באפילת השמים השחורים יש תמיד נקודת אור. ויש מתיקות גדולה בידיעה שאנחנו חיות את המחזוריות הזו, את האפשרות להתחדשות.

מה בעצם המקור לחיבור בין נשים וראש חודש, והתחדשות?
בפרקי דרבי אליעזר, בספר שמות על סיפור חטא העגל נאמר:
״דן אהרון דין בינו לבין עצמו, אמר: אם אני אומר להם תנו לי כסף וזהב – מיד הם מביאים. אלא הריני אומר להם: תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם ומיד הדבר בטל, שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" (שמות לב, ב)
שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם: לעשות שקוץ ותועבה, שאין בו כוח להציל?! לא נשמע לכם. ונתן להם הקב"ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים, ונתן להם שכר לעולם הבא, שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים: 'הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ; תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי.' (תהילים קג, ה)

הנשים, שלא הסכימו לתת את התכשיטים שלהן לאהרון כי הבינו שזה עלול להתגלגל למעשה עבודה זרה, קיבלו שכר חזרה מהקב״ה – מתנת ההתחדשות. מתנת ראש חודש.
הידיעה שאנחנו מצד אחד במחזוריות, שגרה שחוזרת על עצמה, אבל מצד שני יש בה תזכורת שאנחנו מחזיקות בתכינו את הכוח והבחירה להתחדש ולגדול. ולצמוח.

והנה, הגענו אל חודש שבט. שאין דומה לו מבחינת ההתעוררות של הטבע.
האדמה מתחילה להצמיח את כל הירוק הירוק היפה. העצים שעמדו בשלכת מתחילים להנץ.
ומה יותר יפה מזה, מהרגע הזה שהייתי בעמק הצבאים וראיתי כלנית ראשונה. באמת מרגש.

אז היום, בחרתי להביא לכן משהו מתוך הדברים של המשוררת זלדה, שהייתה בעצמה מורה גדולה.
באחד מקטעי היומן שלה היא כותבת מתוך חוויה שהייתה בכיתה שלה:

״דברים בלתי חשובים.
הקשבנו פעם לפטפוט של ציפורים מאחורי חלון הכיתה, זה היה כמה ימים אחרי ששמחנו בענף הפורח של שקדיה שהביאה לנו מזל ביום גשם חשוך.
אמרה זהבה: ״מכל דבר לא חשוב, אנחנו עושות דבר חשוב״. אבל אני הרהרתי, שהלב מלא בדברים בלתי חשובים, ושאחרי כמה שנים, גם אני וגם הן (התלמידות) נזכור אולי רק את הדברים הבלתי חשובים…
אני אולי אזכור אולי רק כמה יפה הייתה לאה ביום  מעונן אחד.. ואת שמחה שבאה אלינו אחרי מחלתה… ואולי אזכור רק את אהובה שרקדה עם בובתה…
אחרי הרבה שנים נשכח בוודאי כולנו את הדברים החשובים, ונזכור אולי רק את הניחוח הדיבשי הדק של ענף פורח שהיה פעם ביום גשם בכיתתנו״

זלדה מזכירה לנו כמה חשובים הם הדברים הבלתי חשובים. כמה הם הדברים שנכנסים ללב.
כמה לפעמים ענף פורח של שקד יכול להיות זה שמאיר לנו את היום.
כמה לפעמים מילה טובה יכולה להיות החיזוק שילך עם החברה שלי שבוע שלם.
כמה לפעמים המעשה הכי פשוט הוא הוא הדבר הכי חשוב שמרחיב את הלב של אמא ואבא.

זו כוחה של התחדשות, זה כוחו של ראש חודש.
להזכיר לנו שכל נקודה קטנה בירח יכולה להתעצם לאור גדול.
לתת לנו את האפשרות להתחדש גם בדברים הפשוטים והלא חשובים.
אתן, כל אחת ואחת, יכולה לבחור בזה.

אז לכו לכן לחגוג את ראש החודש שלכן – בהדלקת נר, באפייה עוגה, בעשיית מעשה טוב, בתפילה.
אמן שיהיה לנו חודש שבט של בשורות טובות, במהרה ושנזכה לרקוד יחד מישה-מישה בראש חודש  אדר.

השארת תגובה