תמכו בנו
פסח ויציאת מצרים

השבוע, קרן הראל גורדון מספרת לנו מנקודת מבטה על יציאת מצרים לכבוד חג הפסח הקרב ובא.

כמעט פסח.
בעוד שבוע אנחנו כבר נהיה בתוך הריחות המיוחדים של פסח, הבית נקי, הכלים של פסח יצאו מהארון. ההגדות מחכות שנפתח אותן. חז״ל מבקשים מאיתנו בפסח, לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים. זו דרישה קצת משונה, הרי ברור לחכמינו שאנחנו לא באמת כל שנה נצא ממצרים.
זו לא דרישה ריאלית. ולכן, אנחנו מיד נדרשות לחשוב בכיוונים אחרים – מה המשמעות של ״לראות את עצמינו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים״. זאת אומרת, מה עומד מאחורי הדבר הזה שנקרא מצרים, מה מצרים מסמלת, ממה ואיך אני יכולה לצאת ממנה היום בשנת תשפ״א?

יש המון פרושים לעניין הזה – יש מי שאומרים שמצרים הם ההרגלים שכובלים אותנו ואנחנו מבקשות להשתחרר מהם ולצאת לחופשי, יש מי שאומרים שמצרים היא תפיסה אנטי מוסרית, תפיסה ערכית מקולקלת ואנחנו מבקשים להיגאל ממנה ולקבל על עצמינו ערכים ראויים. יש מי שרואים במצרים – את העיקרון של ״מיצרים הגרון״ הכוחות, החוויות שמונעים מאיתנו להוציא את הקול שלנו החוצה. ולכן דווקא בפסח המצווה היא לספר, להוציא את הסיפור החוצה ולשחרר את מיצרי הגרון.

מצרים מסמלת הרבה דברים. אבל הדבר שאני רוצה להבין הוא – מה התהליך של יצירת מצרים אמור לחולל בי בנפש? מה היציאה הזו רוצה לומר לי על הדברים שבהם אני כן רוצה להיות משוקעת ומוקפת.

אז מתוך כל הפרשנויות שיש על הרעיון של ״חייב אדם לראות את עצמו…״ , רציתי היום לקרוא איתכן מדרש אחד, אולי קצת פחות מוכר – שנכתב לא מזמן. מדרש שמבקש להסתכל מחדש על אחד הפסוקים המתארים את יציאת מצרים ואת מה שעשה הקב״ה ביציאת מצרים.

בליל הסדר אנחנו קוראות את הפסוק הזה ואת הדרשות שדורשים חכמים על הפסוק. ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. כמה כוח הקב״ה הראה ביציאת מצרים. ובהגדה אנחנו ממש מרגישות את הפירוטכניקה של הנס הגדול והעוצמה של הקב״ה ביחס למצרים. והנה נירה נחליאל, דרשנית ותלמידת חכמים בימינו, מבקשת לקרוא ולדרוש את הפסוק אחרת.

"וַיּוֹצִאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים"(נירה נחליאל, דרשוני)

"וַיּוֹצִאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם" הוציאנו מן המצר
שנאמר: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִ י יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהילים קיח, ה).

"בְּיָד חֲזָקָה" חיזק את ידנו, נסך בנו כוחות
שנאמר: "וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּ י כְּיַד ה׳ אֱלֹהַי עָלַי" (עזרא ז, כח)
ועוד: "כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ " (ישעיה מא, יג)
וכן: "וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל" ( "דה א כט, יב).

דבר אחר – בצדק הוציאנו, שנאמר: "קְרָאתִ יךָ בְצֶדֶק וְאחְזֵק בְּיָדֶךָ "
(ישעיה מב, ו).

"וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" כשׂאת האם את ילדה,
שנאמר: "בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא" (ישעיה מ, יא).

דבר אחר – כחיבוק האוהב את אהובתו, שנאמר:
"שִׂימֵנִי…כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ " (שה ש, ח, ו).

"וּבְמֹרָא גָּדֹל" שלא על מנת להפחיד אלא ברחמים,
שנאמר: "וְאֶת-מוֹרָאוֹ לֹא-תִירְאוּ" (ישעיה ח, יב).

"וּבְאֹתוֹת" זוהי הברית שבינינו, שנאמר: "לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם"
(יחזקאל כ, יב).

"וּבְמֹפְתִים" זהו כוח הדיבור שנתת בנו,
שנאמר: "וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת" (יחזקאל כד, כז).

אז אולי זה הדבר שאני רוצה לשלוח איתכן אל ליל הסדר.
יציאת המצרים שלנו מלווה בהרבה מאד מטענים, ואולי דווקא השנה, אנחנו צריכות את הכוחות שמדברת עליהם נירה נחליאל כדי להגיע איתם אל ליל הסדר. את החוויה של היציאה מהמיצר.
את חידוש הכוחות הפנימיים והפיזיים.
את תחושת החיבוק – של ההורים , של החברים.
את הרחמים אחד כלפי השני. מורא שהוא של חסד ולא מורא של פחד.
את הברית – ביננו ובין הקב״ה. האמונה שיש ערך לברית.
והדיבור – הוא הכוח הכי חשוב שפסח מבקש ממנו לשמור. היכולת לשבת ולספר ביציאת מצרים. הלאומית, ההיסטורית, הפרטית שלנו.

חג שמח וחופשה נעימה.

השארת תגובה