/ מדרשיית הרטמן לבנות

וירא : על צדק ומשפט

השבוע מיכל הרטמן משתפת אותנו בנקודת מבטה על פרשת השבוע.

הפרשה מתחילה בבראשית פרק י"ח, בהכנסת אורחים מיוחדת של אברהם לשלושת המלאכים, בבשורה שהוא מקבל מהם שבעוד שנה יזכה להולדת בן.

הפרק מתאר לנו דו שיח והתלבטות פנימית של אלוהים מעניינת, כאשר המלאכים עוזבים ואברהם מלווה אותם החוצה.
אלוהים שמע את הצעקות של סדום והחליט שבגלל הרוע שנמצא שם הוא צריך להחריב את העיר. הוא אומר – רגע לפני שאני מחריב את העיר אני חייב לשתף את אברהם. כפי שהפסוק אומר "וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה". האם אני יכול להחריב את סדום מבלי שאני אתלבט ואשתף את אברהם? לכאורה זה מוזר שאלוהים שואל את השאלה הזאת. אלוהי העולם שיכול להחריב, לבנות ולברוא, צריך לפנות לאברהם ולשתף אותו בתכנון שלו כלפי סדום.

הפסוקים ממשיכים ומסבירים למה. אלוהים אומר בהמשך הפרק שהסיבה שהוא לא יכול לכסות מאברהם זה כי אברהם הוא האדם שבחר בו, להיות השותף שלו. להיות בן ברית. והבטיח לו שיהפוך להיות גוי גדול. שהעם שלו והילדים שלו הולכים להיות העם הנבחר של אלוהים. שהם הולכים להיות ברכה לכל גויי הארץ. השאלה היא מה זו הברכה הזו?

אלוהים ממשיך ואומר שהוא יודע שאברהם מחנך את הבית שלו ללכת בדרכו ולעשות צדק ומשפט ולכן בחר בו. ומנקודה זו החליט לשתף את אברהם במה שקורה בסדום.

כשאלוהים משתף את אברהם, קורה עוד דבר יותר מעניין. אברהם פונה לאלוהים ואומר לו "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה" אברהם פונה לאלוהים, בהטחה כלפי שמיים, ואומר אלוהים, אתה לא יכול לעשות את זה.
אתה לא יכול להחריב את סדום. למה? ומה פתאום שנפנה כך לאלוהים?

הסיבה לכך שאברהם אומר חלילה לך מלעשות כך היא סיבה שמחזירה אותנו לפסוקים שוב. "הֲ שֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט"
אתה אלוהים שבראת עולם על פי צדק, ושופט ומולך על העולם סביב צדק ומוסר. אתה תעשה משהו לא מוסרי? האם אתה תצפה צדיק עם רשע? האם אתה תחריב את כל סדום ותצפה אנשים שאולי לא מגיע להם את אותו העונש? יחד עם הרשעים שם? איך יכול להיות אלוהים? חלילה לך מלעשות כך.

הפנייה הזאת של אברהם לאלוהים, זה פסוק שמאוד מעצב בשבילי את החיים הדתיים. אני זוכרת שלמדתי את זה כמה פעמים עם סבא שלי.
הוא אמר לי: "כאן אנחנו רואים מודל של אברהם בסדום. מודל של דיבור או של קשר של אדם מול אלוהים כפי שאברהם מדבר אליו בסדום.
מודל זה מראה לנו אדם שהוא אקטיבי. אדם שפועל ומתערב בעולם. אדם שרואה עוול או אי צדק וחייב להתערב. אפילו אם מדובר באלוהים שעושה את אותו עוול הוא חייב להשמיע קול.

הסיבה שאברהם חייב להגיב זה כי אלוהים לימד אותו לעשות צדק ומשפט. הרי אברהם הולך בדרכו, ומחנך את הילדים שלו ואת הבית על פי דרכו. ואלוהים שופט צדק. ולימד את אברהם להיות כזה. ולכן אברהם לא יכול לשתוק שהוא רואה עוול. וזה לא בגלל שיש ערך אוניברסלי מבחוץ שמספר שאני חייבת להיות בנאדם מוסרי הפוך, המוסר נמצא בתוך המערכת הדתית. המוסר נלמד מאלוהים עצמו. אני לא עושה משהו מחוץ לדת, הפוך.

העוול שאני רואה דורש תיקון הוא דורש שאשמיע קול ואני לומדת את זה כי אלוהים שופט בצדק ובמשפט. ואני מלמדת ומחנכת והולכת בדרכיו באותו צדק ומשפט. המודל של אברהם בסדום שמטיח כלפי שמיים ואומר חלילה לך מלעשות כך, יכול להיות שרק אברהם יכול לפנות לשמיים ולהגיד חלילה לך מלעשות כך. אבל יכול להיות שאחד מהפרשניות שניתן לתת לאיך אנחנו כעם וכצאצאים של אברהם יכולים להיות ברכה לכל העולם ומה זה אומר להיות ברכה לכל העולם יכול להיות שאברהם מלמד אותנו פה בסדום שכדי להיות בכרה לעולם אנחנו צריכים לא רק לחנך את עצמנו לצדק ומוסר אלא שאנחנו מסתובבים בעולם, אנחנו פוקחים את העיניים וכשאנחנו רואים משהו שדורש תיקון אנחנו חייבים להשמיע גם את קולנו.

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics