מסע של זיכרון, זהות ובחירה

גם השנה יצאה משלחת של תלמידי התיכון למסע בפולין. במהלך חמישה ימים עברו התלמידים בין אתרים היסטוריים, בתי קברות עתיקים, מרכזי תרבות יהודית ומחנות השמדה. בכל תחנה ביקשנו להבין לא רק מה אירע, אלא מה משמעות הדברים עבורנו כישראלים החיים כאן ועכשיו.

המסע החל בבית הקברות היהודי בוורשה תוך עיסוק בשאלה: איזו זהות ביקשו יהודי ורשה לעצב לעצמם? ליד קברו של הנציב מוולוז’ין למדנו  את הקדמתו לספר בראשית, ובקברו של האדמו"ר ממוז'יץ שרו ניגונים שלו. בהמשך עסקו בדמותו של ד"ר לודוויג זמינוף, ממציא שפת האספרנטו, ודנו בתרבות התיאטרון היהודי בעיר. בשלב הבא נחשפו התלמידים לסיפורם המיוחד של יאן ויוהנה ז'בינסקי, מנהלי גן החיות בוורשה, שהצילו כ־150 יהודים כאשר הסתירו אותם במרתף ביתם ובכלובים הריקים בגן. היום הסתיים במסלול הגבורה של גטו ורשה, מהאנדרטה של נתן רפפורט ועד בונקר רחוב מילא 18, תוך דיון במשמעות הגבורה בעבר ובהווה, ובאמירת תפילות לשלום החיילים והחטופים.

ביום השני הגיעו התלמידים לבית הקברות בקנישין, שם שיפצנו מצבות ישנות, ניקינו אותם ופענחו כיתובים. משם המשכנו  לבית הכנסת העתיק בטיקטין, בו ניגנו את ניגוני הבעל שם טוב ו"סיפורי מעשיות". התלמידים הצטרפו בנגינה, שירה וריקוד, והתפללו לשלום החיילים והחטופים. לאחר מכן עברנו לכיכר ממנה גורשה הקהילה היהודית באלול 1941 אל יער לופוחובה, שם נרצחו בבורות ירי. התלמידים התפזרו לרגעי כתיבה והתייחדות, ושיתפו ברגשותיהם. בטקס נשמעו קטעי עדות, ונחתם בקריאת "עם ישראל חי" ובתקיעת שופר.

היום השלישי הוקדש למחנה מיידנק. התלמידים למדו את סיפורה של הלנה, נערה יהודייה ששרדה את המחנה. לאחר ביקור בחדרי החיטוי, בהם עברו מי שנבחרו לעבודה, עברו לחדרי הגזים. ניתן להם זמן כתיבה לצורך עיבוד החוויה. ליד הקרמטוריום נאמרו "אל מלא רחמים" וקדיש.

בימים הבאים ביקרו התלמידים באושוויץ, מחנה עבודה שכיום משמש כמוזיאון בו מוצגים חפצים שהובאו מהטרנספורטים האחרונים של יהודים ממחנה בירקנאו. בסיור זה עסקו בשאלת הזיכרון דרך חפצים ובדיון על ניסויים רפואיים אכזריים ועל מעשי התעללות. הודגש כי מעשה האדם אינו נובע מן הנסיבות אלא מן הבחירה שלו, לטוב או לרע. לאחר מכן המשכנו לבית הקברות רקובחצקי בקרקוב, בו קבורים 13 לוחמי הבריגדה היהודית מארץ ישראל. התלמידים התפזרו להתייחדות אישית על הקברים.

ביום האחרון ביקרנו ברובע היהודי קז'ימיש שבקרקוב. בבית הכנסת של הרמ״א ובבית הקברות הסמוך אליו דנו בדמויותיהם של גדולי ישראל שחיו בקרקוב, ובהם הרמ״א עצמו, שגילה ענווה רבה כשגנז את ספרו לאחר ששמע שרבי יוסף קארו בארץ ישראל כותב ספר דומה.

המסע הגיע לשיאו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. תלמידים הקריאו עדויות של בני משפחה שנספו בשואה. בטקס הסיום הקריאו התלמידים את חזון העצמות היבשות מספר יחזקאל, ולפני שירת התקווה הסביר שאול על הקשר המהותי בין החזון לבין השיר "תקוותנו", שהפך להמנון המדינה.