איך אפשר להסביר את השתיקה לנוכח פשעי המלחמה מבוססי המגדר, מצד אנשים וארגונים שרואים בעצמם מגיני זכויות אדם, ובפרט מגיני זכויות נשים?
את השאלה הזאת הפנה אלכס צייטלין לפרופ' רונית עיר-שי בראיון בערוצו, "באים אל הפרופסורים".
עיר-שי בחרה לפתוח בדברים שנאמרו לאחרונה מפי ג'ודית באטלר, שפרסמה מאמר בלונדון ריוויו אוף בוקס שבועיים אחרי אירועי השבעה באוקטובר.
"במאמר הזה היא טוענת שאין סתירה בין גינוי מעשי החמאס לבין מתן הקונטקסט ההסטורי למה שקרה," אמרה עיר-שי, והוסיפה, שבשלב הזה עוד גינתה את חמאס, על אף שמאוחר יותר חדלה מכך. "ומהו הקונטקסט ההיסטורי? כמובן – קולוניאליזם ישראלי."
"שבוע אחר כך, סיפרה עיר-שי, נתנה ג'ודית באטלר ראיון שבו האשימה את ישראל בלא פחות מג'נוסייד. ואני מזכירה שבאטלר יהודייה."
מעבר לתדהמה שזה עורר בה, ביקשה עיר-שי להסביר מדוע היא רואה בדבריה של באטלר צביעות, חוסר יושרה אינטלקטואלית ועצלנות מוסרית.
עיר-שי מביאה לשם כך את המתודולוגיות שבאטלר עצמה הכניסה לשיח על מגדר, ומציינת שדווקא "מה שהיא השכילה כל כך טוב לעשות בביקורת שלה על השיח המגדרי, היא לא מתחילה אפילו לעשות כשזה נוגע לסיפור שלנו."
