ב-16.12.25 קיימנו כנס תנ"ך, בשיתוף מפמ"ר תנ"ך, בנושא בין ציפייה לנס לפעולה במציאות.
את הכנס פתחה ד"ר אורית אבנרי. אורית הביאה את דבריו של הרב דוד הרטמן, שלאורם נבנה הכנס:
אורות החנוכה מעודדים אותנו לבטוח בהתחלות מעשה ידי האדם ולמקד את תשוקותינו ומאמצינו בהזדמנויות הנוקשות לפתחנו. עלינו לערות ערגה אינסופית גם לתוך פכים קטנים. הכוח להמשיך ולהתמיד נובע מהאומץ להתחיל בתהליך על-ידי הדלקת הלהבה הראשונה. היכולות וההישגים האנושיים הם תוצאה של פעולה, ולא של אידיאות נשגבות וכוונות טובות. מנורת החנוכה דלקה שמונה ימים בגלל אלה שהיו מוכנים להדליקה ליום אחד בלבד.
זהו התפקיד שלנו, המורים – להדליק את הלהבה הראשונה. הפעולה היומיומית של המורים מתאפשרת בזכות הגב' ענת צידון, מפמ"רית תנ"ך, שבירכה אף היא באופן מעורר השראה.
לאחר שלב הברכות, הגיעה הרצאתה המעולה של ד"ר חנה פנחסי: "איזה חנוכה דרוש לנו כעת? על הנרטיב של חנוכה בישראל אחרי המלחמה." ההרצאה עסקה בנרטיב של חנוכה לאורך השנים, ולוותה במוזיקה וביצירתיות רבה. מתוך השירים הרבים שהוצגו בהרצאה, בחרנו להתמקד בשיר אחד, שהוא למעשה בית נוסף ומודרני לשיר "מעוז צור":
נִינִי הָמָן הָאֲרוּרִים
בִּמְזִמָּתָם בִּקְּשׁוּ נַפְשִׁי
טָווּ קוּרִים, בָּנוּ כּוּרִים,
טִילִים הִמְטִירוּ עַל רֹאשִׁי
עַם כְּלָבִיא הֵקַמְתָּ
וְנִקְמָתִי נָקַמְתָּ
הָפֵר זְמָמָם, וְאֶת עַמָּם,
מֵאִיּוּמָם הוֹצֵא חָפְשִׁי.
(מעוז צור, תשפ"ו / ורד נעם)
לאחר מכן התחלקנו לסדנאות בנושא על הניסים ועל המעשים:
לאחר ארוחת הצהריים המפנקת, התקיימו שיעורים במקביל, על-פי תוכניות:
וגולת הכותרת | גשר ההלכה: מופע משותף של ג'קי לוי וחנן יובל. היה מרגש, מצחיק, מהנה, ממלא, מאיר, מדויק.
תודה רבה לכל השותפים להצלחת היום הפתוח הזה! כן ירבו!
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
