/ מדרשיית הרטמן לבנות

מה מזכירים לנו עננים?
יש ענן גשם, יש ענן אפור שמכסה את השמש, את העננים הצמריים האלו שעוד רגע קופץ מהם דובון איכפת לי. יש ענני עשן.
הפרשה שלנו מלאה בעננים.

וּבְיוֹם, הָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת-הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל הָעֵדֻת; וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל-הַמִּשְׁכָּן, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ–עַד-בֹּקֶר.

טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד, הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ; וּמַרְאֵה-אֵשׁ, לָיְלָה.

יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

1. מה התפקיד של הענן כאן ?
   להיות המוביל. להיות זה שמנחה את הדרך.
   עמוד הענן למעשה מסמל את ההנהגה של הניסית של הקב״ה במדבר.
   אומר הספורנו – הענן כאן מוזכר כל כך הרבה פעמים, כדי ללמד זכות על עמ״י – שהיו מוכנים לצאת לדרך, או לחנות בכל פעם שהענן עמד או התקדם. גם כשלא היה להם נעים, או כשלא היה להם נח.
   הקב״ה אימן אותם באמונה.
   ואז הענן שוב מנחה את הדרך לפני צבאות השבטים, ואחרי הפרידה מיתרו הענן שוב נוסע ואנחנו נפגשות עם הפסוקים הידועים :
   וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:  קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ.  לו וּבְנֻחֹה, יֹאמַר:  שׁוּבָה יְהוָה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
2. הסיפור על עם ישראל שמתאוננים במדבר שאין להם אוכל.
   לא נתעכב על כל הסיפור – אלא נקפוץ ישר לענן. אחרי שהם ממש מבקשים ממשה אוכל לאכול , ומשה פונה לקב״ה לעזרה, הקב״ה עונה למשה – הם רוצים בשר. אני אביא להם רוח. אתה מתלונן על קושי בהנהגה, אני אתן את רוחי על עוד מנהיגים. איך? יש ענן?

   וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו, וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים; וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ.

   כאן הענן משמש בתפקיד אחר – הענן – הוא זה שמוריד את רוח ה׳ אל הזקנים. אי אפשר לראות את רוח ה׳, אי אפשר לדעת מה קורה שם בדיוק. אבל כשהענן יורד. משהו מהרוח האלוהית נדבק בזקנים.

3.  בסוף הפרשה, שוב יש לנו את הענן.
   משה ואהרון מדברים אודות האישה הכושית. משה הענו, אהרון ומרים מבקשים להם גם להיות חלק מהדיבור האלוהי.

   ד וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם–יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  ז לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  ח פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.  ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג;

   כאן הענן הוא הנוכחות האלוהית בזמן שהקב״ה כועס. הוא מזמין את אהרון ומרים לשיחה. לא שיחה פנים אל פנים, כי זה לא אפשרי. אבל שיחה שהיא הכי קרובה למפגש עם הקב״ה. קצת כמו להסתכל במראה, דרך הענן.
   הענן לאורך כל הדרך משמש את בני ישראל.

   הוא מנחה את הדרך במדבר – באופן כזה שהוא מחייב אותם להאמין ולסמוך שהקב״ה הוא זה שנושף את רוחו בענן. הוא זה שמוביל דרך הענן. וכשעם ישראל חסרי אמונה, כשהם מרגישים שאין להם מספיק אוכל והם מתחילים להתלונן – הקב״ה מוריד ענן על שבעים הזקנים ונופח בהם את רוחו. את הכוח להחזיק את רוח ה׳ כמנהיגים. וכשמרים ואהרון מפקפקים במעמדו של משה , הקב״ה מזמין אותם לפגוש אותו. בענן.

הענן הוא סמל לנוכחות ולמנהיגות של אלוהים. ולמה דווקא הענן. אולי כדי לומר לנו שהנוכחות של אלוהים במציאות שלנו היא משהו שקשה לאחוז בו. זה ענן גבוה בשמים, לפעמים לא נגיש. זה ענן ערפל – שמכסה ומקשה עלינו לראות את המציאות. זה הענן שמביא איתו רוח – לא רוח פיזית אלא רוח של אמונה.

אמונה היא דבר מאד חמקמק. אמונה היא קצת כמו ענן שיכול לעוף ברוח, ואי אפשר לאחוז בו. אבל אמונה יכולה להיות עמוד הענן המוליך אותנו, היא יכולה להיות הרוח שמחברת אותנו לקב״ה. אמונה יכולה להיות לפעמים כמו מראה שמשקפת לנו מי אנחנו באמת.

ההפטרה שלנו מסתיימת אולי במילים של זכריה הנביא : לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות.

לכו בכוחתן וברוחכן זה – והיו בעלות אמונה.