תמכו בנו
בא : על חושך מצריים

השבוע, קרן הראל גורדון משתפת אותנו בנקודת מבטה על פרשת השבוע.
פרשת בא. על חושך מצרים.

הפרשה נפתחת עם מכת ארבה, אל תוך מכת חושך.
תדמיינו לעצמכן את הרגע הזה שנופל החשמל. הרגע הזה שפתאום מאבדים את ההתמצאות שלנו במרחב. אין תחושה של מיקום. חשך מצרים. מי הייתה פעם בסיטואציה של חושך מוחלט? אבל מוחלט?
ואיך הוא היה נראה החושך הזה?

״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ״ המדרש אומר לנו:
״ וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ", כמה היה אותו החושך? רבותינו אמרו עבה כדינר, שנאמר וימש חשך, שהיה בו ממש״.
בדרך כלל חושך הוא מצב של חוסר אור. כשהשמש לא זורחת, כשהאור לא דולק בלילה, כשהמדורה בטיול נכבית. אבל כאן, יש ממשות לחשך.
זה חושך מצריים – שאפשר למוש אותו, להרגיש אותו.
ובהמשך המדרש אומר – שזה חשך שמגיע מגיהנום ״חשך שבא על המצרים – מתוך גיהנום היה״. ואולי, המכה הזו היא מכה שרוצה לספר למצרים קצת על החושך שהם היו שרויים בו כל השנים שהם העבידו את ישראל.

אדם שהוא חלק מתרבות שמשעבדת, מאבד את היכולת שלו לראות את המציאות. העיניים שלו כבו, הלב שלו כבה. הלב שלהם כבד. כמו של פרעה. מצריים היו שרויים עמוק עמוק בתוך חשך מוסרי, חשך ערכי אבל הם לא הרגישו את זה. במכת חשך, הקב״ה רצה שהם ירגישו את האפלה. שירגישו מה זה אומר כשלא רואים אותך, מה זה אומר שאתה באמת עיוור למציאות כי המציאות לא קיימת. הם לא ראו איש את אחיו. כי בעצם כבר הרבה שנים הם לא ראו את האנשים שהם שיעבדו.

ומה קרה לבני ישראל? ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"
אנחנו יכולות לתאר את מה שאומרים לנו הפרשנים, שבני ישראל יכלו לראות, היה להם אור בכל מקום שהלכו ״שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס״. ואפילו שהיו במקום יחד עם המצרים, למצרים היה חושך ולישראל אור. דמיינו את פתיתי האור המלכים בתוך החושך של מצרים. ישראל – כל אחד נר קטן מהלך. ואני חושבת לעצמי, מה הרגישו ישראל במכה הזו?

להרגיש בפעם הראשונה אולי, שהכוח של האור נמצא בתוכך. החשך שיתק את המצרים והנה הם, שהיו משותקים ומשועבדים כל כך הרבה שנים, יכולים ללכת והאור בתוכם. במושבותם. לפעמים, בתקופות שנראה שיש חושך מצרים מסביב. לפעמים יש תקופות של מכה גדולה ואפלה.

אנחנו צריכות איזו תזכורת של לכל בני ישראל היה אור. כדי לצאת מהחושך  שהם היו שרויים בו, אולי בני ישראל היו צריכים הדגמה ממשית של חושך מצרים שפתאום ידגיש את האור שהם קיבלו מהקב״ה.

האור שהם יקחו איתם כשיצאו, וילווה אותם בדרך שעוד עומדת לפניהם. אולי החושך לא היה כל כך מכה למצריים, הרי הם כבר היו עמוק בתוך הגיהנום. אולי החושך, היה כדי לתת לבני ישראל את המתנה של האור. שבת של אור!

השארת תגובה